השתתפות המנחה בתרגילים אישיים
השתתפות פעילה של מנחה דרך העומק בקבוצה, הנה סוגיה מורכבת בעלת היבטים רבים, הנוגעים להנחיית קבוצות, לתהליכים הדינמיים, לגישות אתיות ולדרכה המיוחדת של "דרך העומק".
מדריך מעשי זה, נוגע באחת מהנקודות הקשורות לעניין: עד כמה מומלץ למנחה להשתתף בתרגילים האישיים, בתוך הקבוצה?
עבודה אישית בתוך סדנה:
מי שהשתתפו בסדנאות השונות של "דרך העומק", בקורסים הקצרים או הארוכים ובתהליכים השונים, יודע שלעתים אנו מקדישים זמן לעבודה אישית בתוך הסדנה.
לדוגמא:
🔷 כתיבה ספונטנית ממוקדת נושא – הן בסדנאות והן בקורסים ב"דרך העומק".
🔷 עבודת דמויות אישית – בחלק מסדנאות הדמויות.
🔷 עבודת ייצוגים אישית – בחלק מהסדנאות הקשורות לייצוגים.
🔷 תרגול עבודה קולית-תנועתית אישית, בסדנאות ובקורסים הקשורים לכך.
🔷 הצבת מטרות בסדנאות בעלות גוון אימוני, בקורסים המתאימים (כגון: ה"צעד הבא" וסדנת כלים).
🔷 עוד ועוד
מהו תפקיד המנחה בתרגילים האישיים?
מה כדאי למנחה לעשות בזמן שמשתתפים/ות עושים/ות את התרגילים האישיים שלהם במסגרת הקבוצה או הסדנה?
ברור מאליו שעל המנחה ב"דרך העומק" להנחות את המפגש, לתת הנחיות מתאימות בזמן התרגילים וכמובן, "להחזיק" את המרחב ברמות השונות שלו.
עם זאת, נשאלת השאלה: האם מומלץ למנחים לעשות את התרגילים בעצמם? האם הם יכולים לעשות זאת ואם כן, באיזו רמה?
מתוך המבט של "דרך העומק", מומלץ מאוד למנחה "לעשות" את העבודה הפנימית שלה/ו בחייו/ה.
על העבודה הפנימית להיעשות באופן אינטנסיבי יחסית, כפי שאנו מלמדים בבית הספר. (ראו גם את סרטון מפת הדרכים בדרך העומק)
גישת "דרך העומק"
באופן כללי, תחת הסתייגויות מסוימות והנחיות ספציפיות (ראו בהמשך), מומלץ למנחה הקבוצה לעשות את התרגילים האישים הניתנים בקבוצה פעמיים ("חובה" לעשות את התרגילים פעם אחת לפחות, אפשרי לעשותם גם שלוש פעמים ויותר):
🔷 פעם אחת – לפני פתיחת הקבוצה או הסדנה בפועל – לעתים, בעת הכנת המפגש עצמו.
🔷 פעם שנייה – בזמן פעילות הקבוצה – בזמן שהמשתתפים עושים את התרגיל בעצמם.
🔷 פעם שלישית – אחרי שפעילות הקבוצה הסתיימה.
הרעיון המנחה המסתתר מאחורי הנחייה זאת, קשור למספר היבטים:
🔷 לעבודה הפנימית ההכרחית של מנחה, הפוסע/ת ב"דרך העומק".
🔷 לעבודה הפנימית של המנחה עם עצמו/ה.
🔷 להקשר הרחב של התהליך הקבוצתי.
🔷 לתהליך הפרטני של כל אחת ואחד ממשתתפי/ות הקבוצה
המבט המעשי לעבודה בזמן המפגש
בעוד שנחיצות העבודה האישית של המנחה לפני המפגש ולאחריו, פשוטים וקלים להבנה, הרי שרעיון העבודה בזמן המפגש, מצריך התייחסות מיוחדת.
ברמה המעשית, המנחים אינם חייבים לעשות את התרגילים האישיים בזמן פעילות הקבוצה, הם יכולים "להסתפק" בעירנות למרחב, לצרכיו ו"להחזקתו".
עם זאת, במידת האפשר, מומלץ למנחים לעשות את העבודה האישית שלהם, בתוך ומתוך התייחסות למרחב הקיים.
כדאי לשים לב למספר נקודות מעשיות:
🔷 המנחים צריכים להיות מסוגלים לעשות את העבודה האישית, כשהם ערניים למרחב הקבוצתי.
🔷 על המנחים להגיע לעומק העבודה המתאים, כך ש"ברגע אחד" הם יוכלו לחזור "לכאן ולעכשיו". כלומר, להבחין ולשים לב מה משתתפי הקבוצה צריכים ולהגיב בהתאם.
(מיומנות זו קשורה לעיקרון חשוב ב"דרך העומק": היכולת להיכנס לעבודת עומק וגם לצאת ממנה).
מתברר, שבמקרים רבים, מומלץ להתחיל את העבודה האישית רגע או יותר אחרי שהמשתתפים התחילו את העבודה האישית שלהם ולסיימה, רגע או כמה רגעים לפני שהם אמורים לסיימה.
"דלת" להבנת השתתפות המנחים בתהליך האישי
לכאורה, ניתן לחשוב "מדוע להסתכן?", "לשם מה?", הרי מנחה שעושה את עבודתו האישית בזמן המפגש עצמו, עלול לפגוע ביכולת ההנחיה שלו וכתוצאה מכך לפגוע בקבוצה, במשתתפים/ות ובעצמו
התשובה לכך נעוצה במרחבי העבודה של "דרך העומק":
העבודה האישית של המנחה בזמן המפגש, קשורה משמעותית לעבודה הקבוצתית, לדינמיקה המרחבית ולעבודה האישית של כל משתתף ומשתתפת: המנחים עשויים לקבל, לעבד ולעבוד עם אינפורמציה נוספת, הקשורה למרחב עצמו ולעבודת המשתתפים השונים (ולא רק לעבודתו עצמו).
הניסיון מלמד, שככל שהמנחה עובד עם עצמו בצורה מיטבית יותר בזמן המפגש, הרי שהיכולת של המשתתפים והמשתתפות עצמם, לעבודה הפנימית שלהם, גדלה. זוהי נקודה חשובה שתובהר בהמשך.
החלק הבא:
השתתפות המנחה בעבודה הקבוצתית חלק ב': מקרה העבודה עם פרטנרים – עד כמה המנחה יכול להשתתף בעבודת זוגות