בכל שנה, מאז היווסדו של בית הספר בשנת 2015, אנו עושים עבודה מעמיקה, אישית וקולקטיבית, הקשורה ליום הזיכרון.
זוהי הזדמנות חשובה לעזור לעצמנו ברמה האישית ולעזור לרבים אחרים, ברמה הנשמתית והקולקטיבית. — השנה, מתאפשר להרחיב את העבודה האישית והקולקטיבית, כך שתערב אנשים נוספים, שאינם תלמידי בית הספר, מונחים או מטופלים.
—– למעוניינות.ים לקחת חלק בעבודה משמעותית ומעמיקה:
ביום ראשון בערב ה- 26.4 יתפרסם טקסט קצר ותרגיל לעבודה אישית: פרק הזמן המשוער לביצוע התרגיל בין 10 ל- 30 דקות. מומלץ לעבוד איתו כבר ביום ראשון בערב או ביום שני.
– ביום שני אחר הצהרים ה- 27.4 , יפורסם תרגיל מורחב לשתי הצפירות של יום הזיכרון – מומלץ לעשותו בזמן הצפירות (יפורסם קישור לתרגיל נוסף למעוניינים). – ביום שלישי ה- 28.4 לאחר הצפירה, יפורסם תרגיל לאלו מכם המעוניינים להקדיש את יום הזיכרון לעבודה פנימית מעמיקה. – במקרה שיהיה צורך בהבהרות או עזרה בתרגילים, יפורסם פוסט נוסף. – התרגילים ודרכי העבודה יפורסמו כאן, בפייסבוק וישלחו במייל למעוניינים בכך עם קישור לאתר של בית הספר
זמן עבודה יומי, זמן עבודה שבועי, ואורך הפרויקט ותאריך סיומו.
עבודה אישית, עבודה עם פרטנרים, עבודה בהנחיה או השתתפות בקורס
ניסוח סופי ודוגמאות להסכם עבודה אישי
כידוע, עבודה ב"דרך העומק" היא דרך התפתחות אישית ועמוקה, הנעשית תוך כדי מסעות אישיים וקבוצתיים, http://bit.ly/37drXuK כאשר המנחה הנו שותף משמעותי במסע. מדובר בדרך עבודה רב ממדית, המשתמשת גם בכלים הקבוצתיים. במדריך שלפניך http://bit.ly/37drXuK אפשר לקרוא על
💅המבט הכללי של חשיבות המדריך (סופרויז'ר) 💅מה עושים בתהליך ההדרכה 💅תדירות המפגשים עם המדריך שלך 💅הבדידות של המנחה והשפעתה ההרסנית 💅על קושי לפנות למדריך 💅מתי להתחיל ללכת להדרכה 💅על התופעה: מנחים ותיקים לא הולכים להדרכה
הכאב העמוק שמוליד תוקפים ותוקפנות הסיפור של גרמניה
"מאחורי כל תוקף, נמצא קורבן, שנושא איתו כאב עמוק". (מתוך ובהקשר למודל המערכתי המרפא לעבודה עם תקיפה וטראומה).
החודש, ציינו בגרמניה 30 שנה לנפילת חומת ברלין.
באופן צנוע יחסית, צוינו גם אירועי ליל הבדולח, שהתרחשו כמה עשרות שנים שנים קודם לנפילת החומה (1938). אולם, ה- 11.11.1918 נשמט, כמעט לחלוטין, מהזיכרון הקולקטיבי.
מלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה ב-11.11, הייתה מלחמה אכזרית, עם הרבה כאב. מלחמה זו הייתה קשורה גם למציאות קודמת, מציאות של כאב גרמני, כזה שלא הוכר מספיק. כאב שבתורו, המשיך והתגלגל והיה חלק ביצירת האירועים הקשים הבאים.
במשך שנים רבות, אני מנסה להבין את הדינמיקה שמובילה לתוקפנות ולקורבנות ובד בבד, מנסה, בגבולות יכולתי (לרוב בקליניקה או בסדנאות/קורסים או בכתיבה), לעודד את התנועה המבריאה לעבר שינוי דינמיקות תקיפה וריפוי קורבנות (וגם תוקפים).
זה לא פשוט לראות אנשים "מהישוב" עם "כוונות טובות", תוקפים ומוקיעים בצורות שונות אנשים אחרים וקבוצות אחרות, וזאת, מתוך הקשיים שלהם, שכמעט תמיד מתחברים לפצע ולכאב אישיים, או קולקטיביים עמוקים.
אין זה פשוט לראות כיצד כאבו של הקורבן, מוליד תוקף, שלעתים, מתנהג באופן הרסני ביותר. תוקף, שכנראה מנסה, באופן לא מודע, שיכירו בכאבו.
הניסיון רב השנים בעבודה בקליניקה שלי ושל מטפלים רבים אחרים, מעלה שוב ושוב את הממצא השכיח: לעתים קרובות, ניתן למצוא בעבר (האישי או המשפחתי-שושלתי) של התוקף, את הקורבן ואת הכאב שלו, כזה, שאולי הוביל אותו לתקיפה.
כאמור, כאבים לא מוכרים, שאינם מקבלים הכרה והבראה, נוטים להופיע באופן הרסני, כמו גורל מבחוץ.
להבנתי, גם כעת, הכאב שהוביל למלחמת העולם הראשונה ("המלחמה הגדולה", כפי שכונתה בפי אנשי התקופה), התגבר והתעצם בזמן המלחמה ולאחריה, והיה בין הגורמים הדומיננטים למלחמת העולם השנייה (והשואה).
ייתכן, שזהו גם הכאב שהוביל לקושי ולאפליה הקיימת שבין מזרח גרמניה למערבה, גם כיום.
אותו כאב, שהולך ומצטבר, אשר שהוביל את הגרמנים להיות שותפים סמויים לתקיפות אחרות ברחבי העולם, עלול להוביל את גרמניה ואת שאר העולם בעתיד, למקומות קשים!
כפי שכאב אישי רוצה מקום, כך שאם האדם שנושא אותו לא מצליח לתת לו הכרה על ידי עצמו ועל ידי אחרים, מה שעלול להיות מניע לתקיפה אישית של אנשים אחרים, הרי שגם הכאב הקולקטיבי החבוי שנושא העם הגרמני, רוצה מקום והכרה ואת זה כנראה, "אי אפשר לעקוף".
לא אתפלא, אם בעוד תקופה, אולי ממש מעבר לפינה, אחרי עידן אנגלה מרקל, נשיאת גרמניה הפורשת, נראה שוב את הימין הקיצוני הגרמני והאירופאי, האנטישמי, האלים, עולה ומרים את ראשו.
היום, 11.11 הרבה כאב, מוצנע ונאלם בבתי הקברות של חללי מלחמת העולם הראשונה, בתי קברות שהנצח שולט בהם.
🔦 היום בשעה 11:00 מציינים את סיום מלחמת העולם הראשונה (101 שנים לסיומה). . זה לא רק המלחמה הקשה, (16 מיליון נהרגו, 20 מיליון הפכו להיות נכים), אלא זה הסבל הנוראי שהיה קשור אליה וההשפעה הגדולה של "המלחמה הגדולה" על כל מה שקרה לאחר מכן.
🔦
ברצף האירועים העולמי, התאריך כמעט נזנח. יחד עם זאת, לשמחתי, בתי הקברות, הקשורים למלחמת העולם הראשונה (שלעתים, קבורים בהם חיילים ממדינות ההסכמה וממעצמות המרכז זה לצד זה) , מטופחים ושמורים (אודות ל Commonwealth War Graves Commission).
🔦
הטקס השנתי המתקיים בארץ (ביום ראשון בבית הקברות ברמלה וביום שבת בבית הקברות בירושלים). גם הוא מוצנע בפירסומי השגרירות הבריטית. 🔦
בתמונות: בית קברות הצבאי לחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה בהר הצופים בירושלים. היכן שהנצח שולט.