זהו חלקו השלישי של המאמר עבודה עם טראומה – תפקיד השותפים הסמויים.
על סמך מה שהוסבר בחלקים הקודמים של המאמר, בחלק זה ניתן לקרוא על מימוש התנועה לריפוי באמצעות הכללת השותפים הסמויים בתהליך. בחלק זה, מושג דגש על הכלים הקשורים לעולמה של הקונסטלציה המשפחתית והמערכתית, לרבות עיקרון השייכות לרוחב.
כמו כן, מוסבר כיצד מטפלים מגישות שונות, המבינים את תפקידם של השותפים הסמויים, יכולים להיעזר במידע המתואר במאמר זה ולתרום מהותית לתהליך הריפוי של מטופליהם.
בדוגמאות הקודמות שהצגתי, ניסיתי לעורר את ההבנה בחשיבות שיתוף הפעולה של השותפים הסמויים עם התקיפה.
בסעיפים הבאים אנסה להסביר על תהליך ההחלמה.
חוויות מעבודת הקונסטלציה המשפחתית וריפוי הטראומה באמצעות התייחסות לשותפים הסמויים
עבודה עם ייצוגים באמצעות תהליכי עבודה עם הקונסטלציה המשפחתית והמערכתית, מאפשרת לנו להנכיח, באופן פשוט יחסית, את קיומם של השותפים הסמויים, בכדי שישאו חלק מכובד המשקל של התקיפה.
כתוצאה מכך, המשקל המוטל על הקורבן (ולעתים גם על התוקף) פוחת, מה שעוזר בתנועה החיובית לעבר תהליך הריפוי.
מתברר, שברוב המקרים, החוויה הכללית שעולה מעצם הנכחתם של השותפים הסמויים במרחב, היא הקלה למטופל.
בהמשך התהליך, חוויות האשמה, התוקפנות והרבה מהרגשות וההרגשות הקשים שהמטופל נושא אותם בעקבות התקיפה, פוחתות. בתהליך העבודה עם ייצוגים, חוויות אלה "חוזרות" לא רק לתוקף, אלא מתחלקות, לרוב באופן לא שווה, גם עם השותפים הסמויים.
בתהליכי עבודה אלו, מתפשטת ההרגשה שיותר ויותר אנשים שהיו מעורבים בתקיפה, מתחילים לשאת את החוויות הקשות שאירעו ואת משמעותם, כך שלא רק הקורבן צריך לשאת אותן. כתוצאה מכך, יורד מהקורבן משקל עודף, מה שמאפשר לו להמשיך את התנועה לעבר הריפוי, תנועה שהיא כל כך חשובה לו ולחייו.
בהערת סוגריים יש לציין, שבתהליך העבודה עם הייצוגים, נדמה שגם התוקפים וגם השותפים הסמויים עוברים תהליך מבריא, בו הם מחזירים לעצמם את המשא ששייך להם. יחד עם כל הכאב ממשא זה, נדמה שהם נעשים "שלמים יותר" ומלאים יותר, באופן חיובי (נושא זה יידון בהרחבה במאמר אחר).
מטאפורה שימושית
ניתן להשתמש במטאפורה של נשיאת משקל לבד וביחד, באמצעות יריעת בד: בתחילה, כל המשקל של התקיפה מצוי אצל הקורבן. לאחר זמן מה של עבודה, חלק מהמשקל עובר לתוקף. בהמשך, המשקל של התחושות והרגשות עובר גם לשותפים הסמויים. בשלב זה, כל הקשורים לתקיפה, מחזיקים בצדדים שונים של היריעה שנושאת את המשא ואז למעשה הקורבן משתחרר מרוב המשא שהחזיק וכל אחד מהשותפים נושא בנטל החזקת המשא. זהו סוג של הקלה ולמעשה המשך תהליך הריפוי.
בתהליך הריפוי, השותפים הסמויים יכולים להגיד לקורבן (וגם לתוקף), משפטים מהסוג הבא: "גם לי יש חלק בהתעללות", "גם אני אחראי למה שהתרחש", "יכולתי לעצור את זה ולא עשיתי זאת" ובהמשך, "אני מצטער על מה שקרה", ועוד… מילים שיכולות לגרום לרווחה גדולה לכל השותפים לאירוע התקיפה.
עבודה עם עיקרון השייכות לרוחב
על עיקרון השייכות לרוחב אני ממליץ לקרוא במאמר נפרד. במסגרת זאת, אסביר על עיקרון זה בקצרה, מתוך מטרה להנחות כיצד ניתן לעבוד עם השותפים הסמויים בקונסטלציות ייעודיות לכך.
לא מעט מהקונסטלציות הקלאסיות, נוטות "להתבונן לאחור" ומחפשות את שורשי הבעיה ואת ריפויה בעבר של המשתתפים (באמצעות ייצוגים). קונסטלציות אלה אני מכנה בשם קונסטלציות לפי עיקרון השייכות לעומק, זאת מכיוון שהקונסטלציות הללו שואלות את שאלת השייכות: מי שייך לתקיפה? ומחפשות אותו ב"עומק הזמן".
קונסטלציות לפי עיקרון השייכות לרוחב, מתייחסות לרכיב הזמן באופן "שטוח יותר". הן מקבעות, באופן גמיש, את זמן האירוע (אירוע התקיפה במקרה שלנו). ההתייחסות לזמן, בשיטה זו, היא כל משך זמן התקיפה (במקרה בו התקיפה התרחשה במשך זמן ארוך – זמן ההתייחסות יכול להיות גם שנים רבות). עיקרון השייכות לרוחב שואל: מי שייך בתקופת זמן זאת (צרה או רחבה) לתקיפה?
עבודה עם עיקרון השייכות לרוחב, מזמינה למרחב לא רק את התוקף, אלא גם את כל השותפים הסמויים הרלוונטיים.
עבודה זו מניבה חלוקה מחדש של משא האירועים שהתרחשו, הכאבים, האחריות, האשמה, ועוד ומחזירה לכל הנוגעים בדבר, את המשא השייך להם.
מניסיוני, אין זה נדיר שהרווחה למטופל היא כמעט מידית (כאשר הרעיון מוצג). יחד עם זאת, לעתים תתכן תקופה של מספר שבועות או יותר, עד שמופיעה תנועה לעבר הריפוי.
בהקשר זה, חשוב לציין שעיקרון השייכות לרוחב, לא מחייב את המטפל או את המטופל לדעת מראש מי הם השותפים הסמויים, העבודה עם הייצוגים מגלה אותם בעצמה (ראו דוגמה בהמשך).
בנוסף, בשולי תת פרק זה, חשוב לציין שדרך העבודה הקונסטלטיבית עם עיקרון השייכות לרוחב, אינה מחייבת שהמטופל יזכור מה בדיוק התרחש באירוע הטראומתי. ניתן פשוט לעבוד עם החוויות שמופיעות בשדה ולתת להן לפענח את עצמן (נושא זה קשור גם לזיכרונות אמתיים וזיכרונות כוזבים המופיעים לעתים בטראומה, נושא שאדון בו באחד ממאמרי ההמשך).
דוגמא להעמדה קונסטלטיבית לפי עיקרון השייכות לרוחב
ישנם סוגים שונים של העמדות קונסטלטיביות שניתן להשתמש בהן בעיקרון השייכות לרוחב. בכדי לעזור למורי ותלמידי הקונסטלציה, אתייחס לאחת מהעמדות הבסיסיות (סעיף זה מתאים לאלה שיודעים לעבוד עם קונסטלציה).
- בשלב הראשון – מניחים ייצוגים לתוקף ולקורבן.
- בשלב השני – מוסיפים את כל מי שידוע ששייך לאירוע.
- בשלב השלישי – במידת הצורך, מוסיפים ייצוגים לאלה שאולי קשורים, אבל לא יודעים מי הם.
- בשלב הרביעי – (שיכול במידת הצורך להגיע גם אחרי השלב הראשון או השני), מוסיפים ייצוג אחד שמייצג את מה שארע. שימו לב שכדאי לבחור את שם הייצוג בשיקול דעת, מכיוון שהוא עשוי להשפיע דרמטית על הקונסטלציה (כך לדוגמה, אם מכנים את הייצוג "התקיפה", זה שונה מלייצג את הייצוג בכינויים דוגמת "ההשפלה", "מה שארע", "המשא שעבר לקורבן" וכד').
בהמשך (כמו בכל אחד מהשלבים), ממשיכים לעבוד עם הייצוגים. העבודה ממשיכה עד שמוצאים את העמדה בה יש מקום לכל אחד מהייצוגים ויש מקום "נכון" גם לייצוג שהוספנו, בשלב הרביעי.
כיצד מטפלים מגישות אחרות יכולים לעבוד עם הבנת תפקידם של השותפים הסמויים?
מטפלים מגישות שונות, שמבינים חווייתית ותאורטית את תפקיד השותפים הסמויים, יכולים לעזור רבות למטופלים שלהם לעבד את חווית הטראומה.
מצאתי, שגם בטיפולים שבהם הסטינג איננו מאפשר לי להשתמש בעבודת ייצוגים פשוטה, דוגמת טיפולים בהם מרחב העבודה הוא "שיחה בלבד", או, להבדיל,"עבודה גופנית-נפשית", גם אז "החזקת הרעיון" של המשא אותו נושא הקורבן וכן תפקיד השותפים הסמויים בתקיפה, יכול ליצור רווחה ותנועה חיובית בדרך לריפוי.
בשלב המתאים בטיפול, המטפל יכול להזכיר את עצם קיומם של השותפים הסמויים ולאפשר לחלק מהמשא העודף "להחליק" אליהם. מדי פעם, עצם הכנסתם של השותפים הסמויים לטיפול, מאפשרת לא רק הפחתת הנטל והעברתו לכיוונם, אלא יצירת תנועה פנימית אצל הקורבן שמעביר חלק מהאשמה ומהנטל לתוקף.
בחלק מהטיפולים, אין זה מתאים להזכיר במפורש את הרעיונות של משא ושל שותפים סמויים. במקרים אלה, אני מציע למטפלים להמשיך ולהרחיב את נקודתם מבטם לכל הנוגעים בדבר. מצב זה מועיל לטיפול ולמטופלים, גם כאשר השותפים הסמויים אינם נמצאים במפורש בחדר הטיפול.
לסיכום
במאמר זה התייחסתי למשא אותו נושא הקורבן שחווה את אירועי התקיפה הטראומתיים. הצגתי את רעיון השותפים הסמויים לתקיפה והסברתי כיצד הכללתם בתהליך הטיפולי, יכולה לעזור לריפוי הקורבן.
(בהקשר זה יש לציין, שמניסיוני בעבודה עם תוקפים ומתוך ההבנה התאורטית של עיקרון השייכות לרוחב, שעבודה עם תוקפים יכולה להיות אפקטיבית יותר, כאשר לוקחים בחשבון את השותפים הסמויים בתהליך).
באמצעות עיקרון השייכות לרוחב, התייחסתי במיוחד לעבודה עם גישת הייצוגים והקונסטלציה המערכתית. בנוסף, הסברתי בקצרה כיצד מטפלים משיטות שונות יכולים להשתמש בסוגיית השותפים הסמויים לטובת יצירת תנועה חיובית, לריפוי במטופליהם.
- חלק א: הרעיון הכללי של השותפים הסמויים ביצירת הטראומה ובריפוייה
- חלק ב: דוגמאות לקיומם של השותפים הסמויים
- חלק ג: התנועה לעבר ריפוי הטראומה