קצת לפני ראש השנה, הסתיים בהצלחה מרובה הקורס המעשי בדרך העומק: "הסרת המחסום מהצעד הבא".

בדומה למה שכתבתי לפני מספר שבועות (עם סיום שני קורסי הקיץ למנחים לקונסטלציה בדרך העומק), השיקול האתי, בדבר שיתוף התהליך שהיה בקורס, עומד ללא ספק בראש, הרבה מעבר לשיקול השיווקי-מכירתי. (ניתן גם לקרוא כאן: https://www.facebook.com/Derech.Haomek/posts/2592124431022848)

באופן פרדוקסלי, נדמה, שככל שהקורס משמעותי יותר, עמוק יותר ומאפשר לתנועות פנימיות מרפאות להתרחש, כך יכולת השיתוף במה שהתרחש בקורס, קטנה.

עם זאת, בכדי לציין את סיום הקורס "הסרת המחסום מהצעד הבא" שהסתיים זה עתה, ובכדי ולשתף בכל זאת במשהו שעוסק בחלק המהותי של דרך העומק בכלל ושל קורס זה בפרט, אכתוב את המובן מאליו בדרך העומק על מחסומים וקשיים בדרך:

כאשר מתייחסים ל"מחסומים" ול"קשיים" בכבוד הראוי להם, כאל דברים חשובים, בעלי משמעות, שצריכים הכרה, הם מתגלים כדלת מופלאה לתנועה פנימית מרפאת במעמקים, מה שמאפשר להם לקבל את מה שהם זקוקים, ובהמשך להתפתח ולהשתנות.

התוצאות של תהליכים אלכימיים אלה, גורמים לכך שבאופן עקיף היעדים והמטרות של הפוסעים בדרך זו, מתממשים, כמעט מעצמם.

בהקשר זה, אציין משפט שאמר אחד המורים, שהשפיעו על טבעה של "דרך העומק": "אתם תדאגו לדרך – המטרות ידאגו לעצמם".