האמנם זוהי בחירה להיות קורבן?
והיכן נמצאת הבחירה?
האם יצא לך להיפגש באחד מהמשפטים הבאים?
🔷 הבחירה להיות קורבן היא שלי
🔷 משום מה אני בוחר להיות במקום הקורבני
🔷 אני בוחרת שלא לצאת מהמצב הזה
🔷 זו אשמתי שאני מסכימה שיתנהגו אלי בצורה כזו
🔷זאת אני שבוחרת להמשיך ולהיות ה"כבשה השחורה" במשפחה
🔷 אני בוחר להיות מסכן
🔷 זה הכל בגללי
או שאולי נתקלת באחד מהביטויים:
🔷 בגלל ההתנהגות שלי תוקפים אותי שוב ושוב
🔷 משהו שאני עושה גורם לי שלא למצוא זוגיות
🔷 כל מה שקורה לי הוא באשמתי
שכיח לפגוש אנשים, מטופלים, מונחים ומשתתפים בסדנאות ובקורסים, אשר משתמשים בטרמינולוגיה של "בחירה", בהקשר של קורבנות, או התייחסות למצב קשה בו הם מצויים.
השימוש במונחים של "אני בחרתי", ו/או "האחריות למצב הנורא היא שלי", נשמעים תדיר בהקשרים אלה.
פעמים רבות, אנשים שמשתמשים בביטויים אלה, מביאים איתם ארומה של ציניות, טענות עצמיות וכעס פנימי. במקרים רבים, אנשים אלו מתנהגים כאילו שעומדת בפניהם אפשרות מיידית לבחור אחרת, לבחור בדרך שונה. לעתים קרובות הם טוענים, שעומדת בפניהם האופציה לבחור שלא להיות הקורבן, אולם, הבעיה היא בהם, היות והם לא בוחרים באופציה זו, או שלא משתמשים בה.
במילים אחרות, לא רק שהמצב הקשה הוא באשמתם, אלא, הם מרגישים שהם אלה שבוחרים בהחלטה שלא לצאת מהמצב הזה.
הבחירה לצאת מהקורבנות, היא לא במקום המיידי שנראה
מובן שקשה להתנגד למחשבה שאנו אלו שבוחרים דברים רבים בחיינו ומשפיעים עליהם. אין ספק, שבהיבטים רבים, יש במחשבה זו מן האמת. עם זאת, בניגוד למחשבה הטרוויאלית, דווקא מחשבות וטענות המבוססות על גישה זו – "גישת הבחירה הישירה", עוזרות לעיתים רחוקות להביא את השינוי המיוחל.
למעשה, במרבית הפעמים, מחשבות ה"בחירה בקורבנות" מנציחות את המצב שהאדם נמצא בו: לא רק שהאדם הוא קורבן של הסיטואציה, ולא רק שהוא מרגיש אשם שהוא לא מצליח "לבחור" ולצאת מהקורבנות הזאת, אלא, הוא ממשיך להישאר במצב הקשה שלו, לעתים במשך שנים רבות .
תיאור מקרה קצר
(על אתיקה של תיאורי מקרה ב"דרך העומק" ניתן לקרוא כאן)
הגיעה לטיפול אישה שהרגישה שהיא ה"שעיר לעזאזל" של משפחתה. הוריה ואחיה, טענו נגדה: ש"זו הבחירה שלך להיות כזאת", "זאת הבחירה שלך לא למצוא עבודה", "זאת הבחירה שלך להיות מסכנה" וש"זאת הבחירה שלך לחיות בלי זוגיות".
(במקרים אחרים, ניתן למצוא גם משפטים דוגמת: "זאת הבחירה שלך לחיות בעוני", "זאת הבחירה שלך להתנתק מהמשפחה", " זאת הבחירה שלך שלא לממש את עצמך" ועוד.).
מטופלת זו, כמו רבים אחרים, האמינה והפנימה את מה שאמרו עליה. היא באמת ובתמים חשבה, שהכל באשמתה ובאחריותה ורק בשל העובדה שבחרה להיות קורבן, היא לא מצליחה לקדם את עצמה ולהביא את עצמה לסיטואציות חיים טובות יותר.
מחשבות אלו שחיו בתוכה, פגעו בה ומנעו ממנה להתפתח ולשנות את מצבה הנוכחי. לא רק שמצבה ה"אובייקטיבי" היה רע, ולא רק שהיא המשיכה להיות "תקועה" בחייה , היא הייתה גם מלאת אשמה עצמית על מצבה.
בדומה למטופלת זאת, רבים אחרים, שהאמינו לאמירה הכל כך "רוחנית" שהם אלה שאחראים למצבם, לא הצליחו לצאת מהסיטואציה והאשמה העצמית, ללא תהליך משמעותי של עזרה מקצועית, עקבית ומהותית.
מבט מערכתי
למעשה, מתברר, שבני משפחה, חברים ממקום העבודה, או החברה הקרובה, שתוקפים את האדם, אומרים או רומזים לו, שזוהי הבחירה שלו להיות ה"שעיר לעזאזל", ה"לא מוצלח", או ה"לא בסדר" במשפחה או בחברה, לעתים קרובות הם בעלי אינטרס מובהק.
לעתים, הם מנסים "לנקות" את האשמה מעצמם, ו/או "להגדיל ולחזק" את עצמם (במשפחה או במערכת אחרת), על חשבון אותו קורבן.
בהקשר זה, ראו גם מאמרים נוספים הקשורים לנושא וגם את המאמר על: עבודה מרפאת עם תקיפה וטראומה ב"דרך העומק".
האם ישנה אפשרות בחירה לצאת מקורבנות?
מנקודת המבט של "דרך העומק", לרובם המוחלט של האנשים קיימת היכולת לבחור ולהשפיע על חייהם, בריאותם ומצבם.
עם זאת, הבחירה לשינוי המצב, נמצאת, פעמים רבות, במקום אחר ממה שחושבים. הבחירה לשיפור המצב (לרוב), לא נמצאת במקום שבו הקורבנות חושבים שהיא נמצאת.
העבודה עם האנשים, הקורבנות של המשפחה, מקום העבודה, או סביבות מערכתיות שונות מלמדת, שברוב המקרים לא ניתן לצאת מהסיטואציה הקשה או הלא נוחה באמצעות החלטה, תובנה, חשיבה חיובית, או הבנה רוחנית.
למעשה, כמעט תמיד, אין דבר מה מיידי שהקורבנות יכולים לעשות כדי שמצבם האובייקטיבי ישתנה תוך זמן קצר (ימים ושבועות), דהיינו, שהם יפסיקו להיות קורבנות ושחייהם ישתנו ללא היכר.
לצד זה ניתן לומר, שאנו אומנם אחראים על חיינו במידה משמעותית, אבל, לא במובן שהדברים נראים במבט ראשון.
החלקים הבאים של המאמר
בהמשך, ניתן יהיה לקרוא על:
🔷 הבחירה המחייבת במסגרת העבודה הפנימית, שבעזרתה ניתן לצאת מהקורבנות ולשנות את החיים האובייקטיביים לטובה.
🔷 תהליך העבודה שבאמצעותו אפשר לצאת מעמדת הקורבן ולקחת אחריות על החיים.
🔷 אחריות פוגעת לעומת האשמה בריאה
🔷 מודל הריפוי הכללי.
© כל הזכויות שמורות לאור שחר ו/או לדרך העומק