תרגיל האחוזים

עד כמה אני אחראי למצב שלי? ועד כמה אחרים אחראים למצב שלי?
 עד כמה הקורבן אשם במצבו? ועד כמה אחרים אשמים במצבו?

המאמרים הקודמים, התייחסו לקבלת אחריות מזויפת לעומת האשמה מקדמת ולשאלות כגון: האומנם זוהי בחירה להיות קורבן ?

המאמרים הללו "נגעו" במשפטים שנשמעים "רוחניים" ו"טובים", כאלה שלוקחים אחריות, אבל בפועל, עלולים לגרום לקורבנות להמשיך ולהיות קורבנות, מבלי יכולת לצאת ממצבם. 

משפטים כדוגמת:
🔷 זו אשמתי שאני מסכימ/ה שיתנהגו אלי כך
🔷 הבחירה להיות קורבן היא שלי
🔷 אני בוחר להיות מסכן
🔷 בגלל ההתנהגות שלי תוקפים אותי שוב ושוב

(מומלץ לקרוא את המאמר "הבחירה להיות קורבן"  ומאמרי ההמשך הקשורים אליו).  

כאשר עובדים עם קורבנות שמאמינים שהם אחראים למצבם ולכן נשארים "תקועים" בחייהם, עולות שאלות מהסוג הבא: 

🔷 איך ניתן להסביר שהם אינם האחראים הבלעדיים למצבם?
🔷 כיצד הם יכולים להבין שגם למשפחה/ למערכת/ לאחרים, ישנה אחריות מסוימת למצבם?

איך ניתן לעזור להם להתחיל לעבד את הפגיעות שלהם? ליצור תנועה בתוך ה"תקיעות" בה הם מצויים?  וכיצד לצאת מהמצב הלא רצוי, שבו הם מצויים בחייהם?

על "שאלת האחוזים"

רעיון "שאלת האחוזים" פשוט בעיקרו. ניתן לתמצתו באמצעות השאלות הבאות:  

🔷 עד כמה באחוזים, האדם אחראי למצבו ?
🔷 עד כמה הנסיבות, הסובבים את האדם ודברים נוספים, אחראים למצבו של האדם ?

(השאלות הפרקטיות המדוייקות מופיעות בהמשך המאמר). 

חשוב לשים לב, שלא להתפתות לחזות השטחית והמעט סתמית, שקריאה מרפרפת של התרגיל עלולה ליצור בכם בתחילה. 

כאשר השאלה נשאלת בזמן הנכון (בטיפול או מחוצה לו), היא יכולה לפתוח דלתות ברזל ולחולל פלאים. היא יכולה לאפשר לאנשים לקבל הבנה עמוקה שהם אינם האחראים הבלעדיים לאירועים ולמצבים שונים בחייהם. הבנה זו, יכולה לחולל שינויים מהותיים ביכולת של הקורבנות, לאפשר לתנועה מבריאה להתרחש. 

תרגיל האחוזים יכול להוות חלק מהתהליך השלם, שעוזר לאנשים לצאת מעמדת הקורבנות הלא מקדמת. למעשה, התרגיל יכול לאפשר לקורבנות לקבל את ה"אשמה" (או במילים אחרות את האחריות), הקשורה אליהם ולהניע את מה שזקוק לתנועה כדי להגיע למקום אחר בחייהם, טוב יותר. 

תוצאות התרגיל, יחד עם התהליך השלם, יכולים לאפשר לקורבנות להניע את "האשמה" הקשורה אליהם למקום אחר, לאלה שהיא שייכת אליהם ולהשאיר אותם רק עם מה שבאמת באחריותם. כתוצאה מכך, הם יוכלו לטפל במה שבאמת באחריותם ולאפשר תנועה חיובית ומבריאה בחייהם. 

הצגת "שאלת האחוזים" – היבטים כלליים

ב"דרך העומק", אנו משתמשים ב"שאלת האחוזים" בדרכים שונות, שחלקן יובהרו בהמשך המאמר. 

בתחילה, תוסבר השאלה הבסיסית ומספר עניינים טכניים לגבי השאלה ולאחר מכן, יוצגו מספר דוגמאות שעוסקות בנושאים ספציפיים, הקשורות לתרגיל זה. 

השאלה הבסיסית

עד כמה את/ה אחראי למצב הזה שלך באחוזים (או בין 0-100)?

עד כמה אחרים אחראים למצב הזה שלך באחוזים (או בין 0-100)?

היחס לתשובות: שטחיות או אוטומטיות

אם אתם שואלים את הקורבנות עד כמה הסביבה שלהם (ההורים, המשפחה, המערכת) אחראים למצב הלא נעים שהם מצויים בו, ומקבלים מהם את התשובה 0% כלומר, שהסביבה לא אחראית כלל למצבם (ומכאן נובע שהם אחראים ב- 100% למצבם).

או לחילופין, 

אם אתם שואלים את אותה השאלה בניסוח שונה: עד כמה הקורבנות עצמם אחראים למצב שלהם, ומקבלים את התשובה 100%, כלומר, שהם אחראים ב- 100% למצבם. 

אל תתפתו להסכים לתשובות הללו! 

שאלו את השאלות הללו שוב ושוב: במפגש הראשוני, ו/או במפגשי הטיפול ההמשכיים.

במילים אחרות, תנו זמן לתהליך, שאלו את השאלה פעמים נוספות ותנו לתשובה ה"אמיתית" לצוף. לעתים, קורבנות זקוקים לזמן שבה השאלה תשאל שוב ושוב וזאת, כדי לאפשר לאמת הפנימית שהשאלה הזאת מצביעה עליה, להתגלות. 

תדירות השימוש בתרגיל

ניתן לשאול את "שאלת האחוזים" פעם אחת, או מספר פעמים במהלך הטיפול. הניסיון מלמד, שכאשר השאלה נשאלת מספר פעמים לאורך מספר שבועות, בזמן הנכון למטופלים ולתהליך הטיפולי, הדבר יכול לפתוח דלתות משמעותיות, שינויי עמדה פנימיים משמעותיים, ריפוי וקבלת תנועה חיובית קדימה. 

דוגמאות

אירועים קשים ביום יום

כאשר מתרחשים אירועים קשים ודרמטיים בחיי היום יום, יהיו קורבנות שיטו להאשים את עצמם בפגיעה שפגעו בהם. מצב זה עלול  לגרום לכך שהקורבנות  לא יעבדו את הפגיעה שלהם, וישארו "תקועים" איתה ועם השפעתה לאורך שנים רבות. במקרים אלה, ניתן להיעזר  ב"שאלת האחוזים". 

להלן מספר דוגמאות:

🔷 בהתייחס לעובדה שהבוסית תקפה אותך בצורה לא מקצועית – עד כמה זה באחריותך? עד כמה זה באחריות שלה? וכמה אחריות רובצת על השותפים הסמויים? (ראו גם מאמר על השותפים הסמויים).

🔷 במצב שבו המטפל הרגשי שלך נהג כלפיך בצורה לא אתית ולא הגבת כפי שהוא רצה שתגיב/י – עד כמה זוהי האחריות שלו? ועד כמה זוהי אחריותך?

🔷 במקרה שבו הוציאו אותך מהקבוצה – עד כמה זה באחריותך? ועד כמה באחריות האחרים?

שימו לב שבמצבים אלה, כאשר השאלה מנוסחת נכון וישנה בשלות לעבוד איתה, הדבר יכול לחולל פלאים בעיבוד הפגיעה, בהתנהגות המשקמת של הקורבן ובהמשך, במציאת העוצמה והכוח להמשך החיים בתוכו. 

חוסר יכולת לעזוב את הבית

קיימת  תופעה, שבה אנשים, לרוב בגילאי 30-50 אינם מצליחים לעזוב את בית הוריהם.  לעיתים קרובות, אנשים אלה מאשימים את עצמם במצב. 

בהתייחס לתופעה זו, 

כאשר נמצאים בעומק הטיפול עובדים עם האשמה הפנימית שלהם, מומלץ מאוד להשתמש ב"שאלת האחוזים". 

למשל:

🔷 עד כמה חוסר היכולת שלך לתפקד בעולם כעצמאי/ת, תלוי בך? וכמה מזה תלוי בהורים ו/או באנשים הקשורים למשפחה שלך? 

🔷 עד כמה את/ה אחראי למצב שבו את/ה לא יכול/ה לעזוב את הבית? וכמה זה קשור לדרך בה התייחסו וחינכו אותך בילדותך?

ישנן לא מעט דוגמאות של אנשים שעבדו ב"דרך העומק" והיו "תקועים" בבית ההורים, סימבולית או קונקרטית, שהצליחו לצאת ממצבם. "שאלת האחוזים", היא חלק מהתהליך המבריא שתומך בתהליך זה. 

נידוי, קיפוח, פגיעה בתוך המשפחה

ישנם אנשים שהוריהם נתנו להם פחות, ו/או פגעו בהם יותר, ו/או התנהגו אליהם בצורה לא הוגנת לאורך החיים (לעתים מזומנות, התנהגות זאת, שהייתה בעבר ממשיכה בהווה). 

ההורים והסביבה החיצונית (השותפים הסמויים), מגבים לרוב את הסיטואציה הקשה ובאופן גלוי או סמוי מאשימים את הנפגעים במצבם, או לחילופין, מנסים להיות "אובייקטיביים" (שפירוש הדבר לגבות את החזק, התוקף, קרי ההורים). 

לרוב, אותם קורבנות ירגישו שמה שעשו להם ועושים להם, זה באשמתם. 

כאמור, "שאלת האחוזים" כשהיא מגיעה בזמן המתאים, יכולה לעשות פלאים בעיבוד הפגיעה ובמידת הצורך גם בהפסקתה. 

שאלות לדוגמא:

🔷 עד כמה העובדה  שההורים שלך קיפחו אותך כלכלית ביחס לאחים שלך, תלוי בך? (למשל, כי לא ביקשת מהם במפורש את העזרה הכספית), או עד כמה זה תלוי בהם? (למשל, שבחרו לקפח אותך).

🔷 עד כמה אתה אשם בחרם או בסנקציות שההורים שלך נקטו כלפייך? (כי אמרת או עשית משהו) ועד כמה הם אשמים במצב?

"אף פעם לא ביקשתי" או "התנהגתי באופן פתייני" – שאלת אחוזים מנקודת המבט האורכית

לעתים, אנשים שנפגעו במשפחה, רגשית, פיזית, מינית או כלכלית, מרגישים שהם אשמים במצבם באופן דרמטי. במקרים מעין אלו, במפגש הטיפולים דווקא "שאלת האחוזים" הפשוטה, עלולה שלא להניב את התנועה הרצויה. 

על כן, בסיטואציות כאלו, מומלץ  להתייחס לתקופת החיים עד היום ולשאול את "שאלת האחוזים", באופן הבא: 

🔷 בהתייחס לגיל 26  – הגיל בו תקפו אותך ולטענתך התקיפה אירעה בשל העובדה  שהיית פתיינית, עד כמה (באחוזים) התקיפה היא באחריותך? ועד כמה היא באחריות התוקפים?

🔷 ובגיל 17 – כשזה קרה, עד כמה זה באחריותך? ועד כמה זה באחריות מי שתקף אותך?

🔷 ובגיל 8 – כשזה קרה, עד כמה זה באחריותך?

🔷 ובגיל שנתיים?

גם אם הקורבנות מרגישים שזוהי אשמתם הבלעדית  למה שקרה, העבודה ה"אורכית" הנוגעת בגילאים השונים, עוזרת להם לגלות  את האפשרות שלא הכל באחריותם. 

דוגמאות נוספות

את "שאלת האחוזים", ניתן לשאול על כל דבר בחיים שבהם קורבנות לוקחים אשמה רבה מדי על מצבם ולא מצליחים לשחרר את האמונה, שהם האחראים הבלעדיים על מה שקרה. 

להלן דוגמאות לנושאים נוספים:

🔷 בעיות כלכליות בהווה
🔷 קריירה
🔷 מימוש עצמי
🔷 חוסר יכולת לדאוג לעצמך

מבט נוסף

תרגיל האחוזים יכול לעזור, לעתים באופן דרמטי, לחלץ קורבנות ממצבם וזאת מעצם העובדה שהוא מצביע על האחריות המערכתית למצב.

 תרגיל האחוזים, מאפשר לרגשות "קשים" לעלות למרחבי ההכרה ולהיות מכוונת לאנשים במערכת, קרי, התוקפים והשותפים הסמויים. תהליך זה יכול להניע תנועה עמוקה לעבר ריפוי, שתוצאותיה הם תנועה חיובית בחיים, בנושא עליו עובדים. 

חשוב להזכיר, שלעתים קרובות אכן יש "אחריות מסוימת" לקורבנות על מצבם. יחד עם זאת, כאשר הקורבנות משתחררים מהאחריות שהיא לא שלהם, הם יכולים להתחבר ולעבוד על האחריות שהיא כן שלהם. יש לכך ערך עצום. 

 ראו גם מאמרים נוספים הקשורים לכך. 

לסיום, חשוב לציין ש"שאלת האחוזים" יכולה להישאל גם בהקשרים נוספים, למשל, ברגשות אשמה של הורים למצבם של ילדיהם, באירועים מכונני חיים ועוד. 

© כל הזכויות שמורות לאור שחר ו/או לדרך העומק