ההשפעה של
הכוונה לעשות עבודה פנימית
עם החלק שלא יכול לנוע

המאמר נכתב בהקשר לסדנה
עבודת עומק עם
החלק בתוכי שלא מצליח לזוז
https://bit.ly/3WrpGch

כאשר מתחילים לעשות עבודת עומק
עם החלק בתוכנו ש"לא יכול לנוע" ו"שלא מצליח לזוז",
אנחנו מתחילים לתת הכרה לעצם קיומו.

החלק שלא יכול לזוז, יכול לבוא לידי ביטוי באופנים שונים:
זוגיות, משפחה, כסף, קריירה,
בריאות, עבודה פנימית-התפתחותית ועוד.

הנקודה המעניינת היא, שברוב המקרים,
כאשר מתחילים לתת הכרה לעצם קיומו של החלק הזה בתוכנו,
שלא מצליח לזוז,
ואפילו רק כשאנחנו אומרים לעצמנו שבקרוב נתחיל לעבוד איתו
(ומתכוונים לזה),

כבר אז משהו מתחיל לנוע בחיים.
אנחנו מתחילים לעשות.

לא,
זה עדיין לא הפתרון לעבודה עם החלק שלא מצליח לנוע,
זה עדיין לא החילוץ,
זה עדיין לא הריפוי המיוחל.

יחד עם זאת, ההבטחה הפנימית שנתחיל לעבוד עם החלק הזה,
מאפשרת למשהו להתחיל לנוע בחיים ה"גלויים" שלנו.

לפעמים זה פרץ של עשייה פתאומי שמתגלה מתוכנו,
לפעמים זה דברים מעשיים, שאנחנו מתחילים לעשות,
לפעמים זה מגיע כרעיונות חדשים של איך לעזור לעצמנו
ולפעמים זה אפילו משהו מבחוץ, שמגיע ותומך בנו.

איננו יכולים לדעת מראש מה יהיה,
או מה ישתנה כאשר נתחיל לעבוד עם עם החלק שלא יכול לנוע,
אבל לרוב, משהו ישתנה לטובה. 

זה דומה במקצת למצב שבו
נרשמנו לסדנה או לקורס שבא לעזור לנו בנושא חשוב לנו,
ועוד לפני שהקורס התחיל,
משהו כבר מתחיל לזוז.

זה דומה גם למצב, שבו אנו מתחילים טיפול
ועוד לפני שנכנסים לעומקו של הטיפול,
משהו מתחיל להשתנות בתוכנו. 

זה נכון שאנחנו יכולים להיות קצת מניפולטיביים עם עצמנו:
כלומר, לומר לעצמנו שנעשה עבודת עומק עם החלק שלא יכול לנוע,
אבל לא באמת להתכוון לזה
או להתכוון באופן כללי, אבל לא ספציפי (מתי ואיך).

יש אנשים שמתנהגים כך לעצמם. 

להתנהגות המניפולטיבית הזאת עם עצמנו,
עשויה להיות השפעה חיובית מיידית יחסית על העשייה שלנו.

אולם לדעתי, לא כדאי להתנהג כך לעצמנו.

—

מעבר לחווית חוסר האתיקה הבסיסית, 

הדבר עלול לגרום, בטווח הארוך, להסתבכות:
אנחנו נאכזב (כנראה שוב) את החלק שלא יכול לזוז,
החלק שרוצה הכרה וריפוי בתוכנו
ובעתיד, יהיה לנו הרבה יותר קשה לחלץ אותו.

–

הדברים נכתבים בהקשר לסדנה:
עבודת עומק עם החלק בתוכי שלא מצליח לזוז  –
שימוש בטכניקת ההיפרדות ב"דרך העומק".
https://bit.ly/3WrpGch