בין העולמות
עבודת "בין העולמות" היא טכניקה וגישת עבודה מעשית רבת-עוצמה, שהתפתחה ב"דרך העומק" ולה אפשרויות ריפוי, השראה ותמיכה עצומות.
המטרה של מאמר זה, הנה בראש ובראשונה, להפגיש את הקוראים עם דרך עבודה מיוחדת זאת ולהתחיל ולהכיר את עושר האפשרויות הגלום בה.
בשל העובדה ש"בין העולמות" היא דרך עבודה רחבת היקף ובעלת משמעות רבה, הן בפן התיאורטי והן בפן הפרקטי, היכולה להציג את העושר הטמון בה בעיקר באמצעות התנסות מעשית, משתמש מאמר זה בדוגמאות, סיפורים, אנקדוטות ותיאורי מקרה כלליים, בכדי לעזור ולפגוש את מרחב העבודה של דרך זאת.
הרעיון המנחה בכתיבת מאמר זה הוא, לאפשר פתיחת דלת כניסה לחלק מגישת העבודה של בין העולמות. מכאן, חשוב לדעת שאין מדובר במאמר סקירה מקיף של כל מרחב העבודה הכללי של דרך העבודה של בין העולמות על גווניו, צורותיו, עושרו וגישתו הרב ממדית.
"מה היה קורה אילו?" – התחלת עבודה מעשית עם בין העולמות
דרך טובה להתוודע לסוגים מסוימים של עולמות החיים בתוכנו ולהתחיל להבין את הרעיון של עבודת בין העולמות, היא לשאול את השאלה: "מה היה קורה אילו….?"
למשל:
🔹 מה היה קורה אילו היינו בוחרים מקצוע אחר או לימודים אחרים?
🔹 מה היה קורה אילו התאונה הייתה מתרחשת?
🔹 מה היה קורה אילו ההורים שלנו היו הורים בריאים נפשית ונפלאים?
🔹 מה היה קורה אילו חייתם חיים נורמליים?
הנכם מוזמנים לבחור את אחת מהשאלות הללו, זו הרלוונטית לכם ולענות עליה בכתיבה (גם 5 דקות של כתיבה ספונטנית מוכוונת נושא, יכולה להיות יעילה). באמצעות כתיבה זאת ובהבנת הכתוב בהמשך המאמר, תוכלו להתחיל להתוודע לפחות לעולם אחד שחי בתוככם.
עולמות שלא התממשו חיים בתוכנו, למרות שהם לא מתגלמים במציאות ה"רגילה" שלנו
כל אחת מהשאלות שהוזכרו ורבות אחרות, מובילות לעולם שלא התממש במציאות היומיומית שלנו ושאולי משפיע עלינו בצורות שונות.
לאורך שנות העבודה ופיתוח העבודה במסגרת "דרך העומק", מתברר, שהעובדה שאירוע משמעותי מסוים לא התרחש בפועל בעולמנו, לא רק שלא מצביעה על כך שהוא לא קיים בתוכנו, אלא לעתים להפך, האירוע המשמעותי הזה ולעתים קרובות נגזרותיו, מתגלם וחי בתוכנו במימד מסוים, משפיע עלינו ומושפע מאיתנו.
הסיפור המוסיקלי של ארתור רובינשטין
לפני שנים רבות, כשהעבודה הייתה עדיין בחיתוליה, סיפרתי לאחת המורות שלי על החוויות של עולמות מקבילים שאני עובד איתם (בזמנו, זה היה השם הזמני של עבודת "בן העולמות"). "בתמורה", היא סיפרה לי סיפור, ששמעתי אותו גם בהמשך, על העולמות המקבילים של הפסנתרן הידוע ארתור רובינשטין.
לעתים, בבוקרו של יום, היה מתעורר המוסיקאי הדגול כשיצירה סימפונית מוכרת לו התנגנה בהוויתו. כמו כל אדם רגיל, הוא נהג לפנות לסידורי הבוקר שלו (צחצוח שיניים, ארוחת בוקר וכד') ו"שכח" את היצירה שהתנגנה בתוכו.
במהלך הבוקר, מדי פעם, ארתור רובינשטין היה פוגש את היצירה המוסיקאלית, ברגעים שונים של התארגנויות הבוקר שלו.
הנקודה המעניינת היא, שהוא לא פגש את היצירה מההתחלה, כלומר, היצירה לא התנגנה מההתחלה בכל פעם שנזכר בה. הוא גם לא פגש אותה במקום שבו הוא עזב אותה, כלומר, היצירה לא התנגנה בתוכו מהמקום שבו הוא הפסיק לשמוע אותה.
היצירה התנגנה בזמן ה"אמיתי " שלה, כלומר, היא המשיכה להתנגן גם כשהוא לא היה קשוב לה והיא הופיעה בתודעתו, מידי פעם, בזמן התארגנויות הבוקר השונות שלו ב"זמן הנגינה האמיתי" שלה.
(הכוונה למשל, שבהתחלה היצירה התחילה להתנגן, ואז הוא שכח מקיומה ל 20 דקות. אחרי 20 דקות, הוא פגש אותה ושמע אותה בהוויתו במקום שהיא "נוגנה" בו כעת, דהיינו כאילו שהיא נוגנה כבר 20 דקות).
מבט נוסף על הסיפור של ארתור רובינשטין
בהיבט מסוים, ליצירה היו חיים עצמאיים משלה, זאת מבלי שהוא יהיה ער לקיומה בזמנים שהוא לא היה קשוב אליה במודע, היא התנגנה גם כשהוא היה עסוק בענייניו.
הסיפור הזה, כממשי וכמטאפורה, מתאר משהו מדויק מהחוויה הפנימית של חלק מהמתרגלים לעומק את העבודה של בין העולמות: ישנם מספר עולמות שחיים בתוכנו במקביל וזאת, גם אם אנחנו לא תמיד ערים לקיומם.
כשמסתכלים במבט עומק ורוחב, ניתן לראות שהעולמות הנוספים מוסיפים להתקיים וזאת, למרות שהם לא מתגלמים במציאות. אנחנו פוגשים את אותם העולמות, ומושפעים מהם בצורות שונות ובזמנים שונים בחיינו.
בסיפור זה, המוסיקה שפגש ארתור רובינשטין, לכאורה, לא התנגנה בשום מקום אחר באותו הרגע, אבל היא חייתה בדרך מסויימת באמצעות קיומו. למעשה, בדומה לעולמות אחרים שחיים בתוכנו, המוסיקה המשיכה לחיות ולהתנגן, בלי ידיעתו, בעולם מקביל, רוחבי, שהיה לרגעים לא במודעות שלו.
דוגמאות נוספות – מחדר הטיפולים של "דרך העומק"
עולמות מקבילים יכולים לשמש לנו השראה, לנחם אותנו ולעזור לנו. הם יכולים לבקש מאיתנו עזרה ולקיים איתנו סוגים שונים של מערכות יחסים.
בכדי להסביר, בצורה קלה יחסית, את עבודת בין העולמות, משתמש מאמר זה בדוגמאות מחדר הטיפולים ב"דרך העומק". מדובר בדוגמאות שעוסקות ב"בעיות" ובעולמות קשים או מורכבים שלא התרחשו בפועל, אבל התרחשו בצורה אחרת.
יחד עם זאת, יש לדעת, שישנם סוגים רבים של עולמות נוספים שחיים במרחב שלנו, עולמות שתומכים בנו, עולמות מעוררי השראה ועוד סוגי עולמות רבים.
(בדומה לכל תיאורי המקרה המופיעים באתר, גם תיאורי המקרה הבאים עומדים בסטנדרטים האתיים של "דרך העומק").
התביעה שלא התרחשה
בחור בן 38 הגיע לטיפול ב"דרך העומק", עם קושי רגשי מסוים.
במהלך המפגשים התברר, שיש בתוכו עולם שלם של חששות ופחדים גדולים מחשיפה. החששות הגדולים עלו אט אט, ככל שהטיפול התקדם ופסע לשלבים עמוקים יותר של הוויה וקשר.
הפחדים מחשיפה "מיותרת" היו עצומים, אך לא היה כמעט דבר ממשי בחיים שלו הניתן לאיתור, אשר הצדיק רמה כל כך גבוהה של פחד וחרדה מחשיפה.
כשדיברנו על הדברים, הוא הצביע על כך שהחששות הופיעו מתישהו בבגרותו, אולם הוא לא זכר מתי והוא גם לא ידע לאתר מתי החששות התעצמו.
במהלך העבודה התברר, שלפני כ-8 שנים, כשהיה בן 30, הוא נפגע באופן דרמטי כלכלית ורגשית מהונאה של אדם מסוים.
במשך זמן מה, הוא התלבט האם לתבוע את אותו אדם בבית המשפט. הפחד הגדול שלו להיכנס לשדה המשפטי, נבע בעיקר מהחשש לפגיעה בו ובמשפחתו: הוא חשש לפרטיות שלהם ובעיקר לצורך שלו להסתיר פרטים אישיים ואינטימיים, הקשורים לחייו ואשר היו עלולים לפגוע בו תוך כדי מהלך המשפט העתידי.
לאחר שיקולים רבים, הוא החליט שלא לתבוע את האדם שפגע בו. לאחר זמן מה הוא השתקם כלכלית וכמעט שמונה שנים לאחר האירוע, הסיפור כמעט ונשכח ממנו.
כאשר חזרנו כ-8 שנים לאחור, לתקופה שבה הוא נפגע כל כך, התברר, שהעולם בו התביעה כן התרחשה, חי בתוכו בצורה משמעותית.
אומנם הוא לא הצטער על הבחירה שלו שלא לתבוע את אותו אדם בבית משפט, אבל זה לא הפריע לעולם השני, עולם שבו הוא תבע אותו בבית משפט, לחיות בתוכו.
למעשה, מייד כשהתוודענו לעולם האלטרנטיבי ועבדנו איתו (באמצעות ייצוגים קונסטלטיביים, קול וגוף, דיבור ספונטני בהקשבה טובה וסוג של עבודת דמויות), התברר עד כמה עולם זה חי בתוכו בעוצמה גדולה.
להפתעתו, הוא ידע לתאר ולחיות את העולם הזה בדיוק. הוא חי אותו לא כפי שהוא חווה אותו בגיל 30, אלא כפי שהוא היום, בגיל 38. בדומה למצבים דומים, גם לעולם זה הייתה היסטוריית חיים אלטרנטיבית שלא התרחשה במציאות הרגילה של אדם זה וחיה בתוכו באופן אחר.
התברר, שבמובן מסוים, עולם זה, שלא התרחש במציאות, המשיך להתקיים כל השנים והלחיץ אותו. הוא חווה בעולם זה את הפגיעה בפרטיות שלו ובמשפחתו וכיצד סיטואציה זאת העבירה את מסלול חייו למקום אחר (לאו דווקא שלילי במונחים "אובייקטיביים", אבל עולמו האלטרנטיבי, אילו היה מתקיים, היה שונה מהנוכחי).
כאשר התייחסנו ועבדנו עם העולם המקביל, נתנו לו הכרה, מקום וביטוי, הגיעה גם פריצת דרך בתהליך האישי שלו והתברר עד כמה "עניינים" מורכבים קיפל עולם זה בתוכו.
זה היה מרגש לראות עד כמה חייו התפתחו לטובה בעקבות העבודה עם העולם האלטרנטיבי שהוא נשא איתו, מבלי שידע.
תביעות בבית משפט וצמתים
ממצא מעניין שמתגלה הוא, שתביעות בבית משפט, בין שהתרחשו ובין שלא התרחשו, מניבות לעתים קרובות (עבור אנשים מסוימים), עולמות אלטרנטיביים משמעותיים. יתכן שזה קשור לעובדה שמדובר בצמתים חשובים ובבחירות, שעלולות להיות בעלות משמעות רבה.
עבודת בין העולמות והמרחבים השונים בממד הזמן
בעבודת בין העולמות ישנה התייחסות רבה לעולמות השונים שחיים בתוכנו ובמרחב שלנו, על ממדיו השונים.
מדובר, בין השאר, גם על עולמות שהתממשו בפועל, וכאלה שהיו עשויים להתממש, בעבר, בהווה ובעתיד. על מנת להרחיב את היריעה התאורטית של עבודת בין העולמות, כדאי לקרוא גם את המאמר מרחבים בסיסיים בממד הזמן.
התאונה שלא התרחשה
גם לתאונות יש נגיעה רבה לעולמות הנוספים שחיים בתוכנו. כך למשל: הגיעה לטיפול אישה שנסעה בילדותה, יחד עם משפחתה (הוריה, אחיה ואחותה) לחופשה בסקנדינביה.
במהלך אחת הנסיעות, אירעה להם תאונה שהייתה קשורה לשלג. התאונה, שהייתה עלולה להיות קטלנית, הסתיימה כמעט בלא כלום מבחינת פגיעות בגוף.
יחד עם זאת, התברר, שאותה אישה המשיכה, מבלי דעת, לחיות בצילו של העולם האלטרנטיבי. מאז אותה תאונה היא חייתה עם פחדים וקשיים, והרגישה עצמה כיתומה וללא משפחה.
התברר שבעולם האלטרנטיבי היא איבדה את הוריה ונשאר משותקת לעד. תוצאות העבודה של טכניקת בין העולמות שעשינו עם העולם האלטרנטיבי היו דרמטיות: היא "חזרה לחיות" ו"וספגה לתוכה" חלקים שלמים שנעלמו בעולם האלטרנטיבי.
(מעניין לציין שאותה אישה פיתחה בחייה ה"אמיתיים" תחביב ייחודי הקשור לציור מסוג מסוים. במהלך עבודתנו, התברר שכנראה תחביב זה לא היה מתפתח אלמלא העולם האלטרנטיבי בו הייתה נכה ויתומה, היה כה דומיננטי).
טראומות ועולמות קפואים בעבר
מי שמכירים את "דרך העומק", יודעים עד כמה דרכי העבודה הקשורות לתקיפה וטראומה שהתפתחו והשתכללו בדרך זאת, יעילות ליצירת תנועה חיובית ומרפאת.
הדוגמא האחרונה של ה"כמעט" תאונה, מתקשרת גם למשפחת השאלות שהוצגו בתחילת המאמר: "מה היה קורה אילו?" המהוות דלת פשוטה יחסית, לעולמות אלטרנטיביים שחיים בנו.
השאלות: "מה היה קורה אילו"? פוגשות את העבודה של תקיפה וטראומה בצורות שונות, כגון: "מה היה קורה אילו התקיפה לא הייתה מתרחשת", או, "מה היה קורה אילו התקיפה הייתה חמורה יותר" ולעתים, אף לשאלה של "מה היה קורה אילו התקיפה הייתה קלה יותר?".
בנוסף לעבודה עם העולמות האלטרנטיביים הנובעים משאלות אלה, אשר יכולה לתרום דרמטית לתהליך הריפוי, כדאי להיחשף גם לעולם משיק שעוסק באותם עולמות קפואים שחיים בתוכנו.
ב"עולמות קפואים" הכוונה לעולמות שקפאו בזמן או בתקופה שבה התרחש האירוע הטראומתי וזקוקים להפשרה, שחרור ותנועה מחודשת.
כך לדוגמא, אם בסיפור התאונה שתואר קודם לכן, הבחורה שהגיעה לטיפול הייתה בת 8, ייתכן שנשארו בגיל זה חלקים בתוכה שהפסיקו להתפתח ועכשיו חיים במרחב סגור, "בינם לבין עצמם".
מדובר על מעין עולם קפוא, סגור, לא מתפתח, החי בתוך עצמו. בהיבט מסוים, עולם זה מקיים חיים עצמאיים: הוא סגור לסביבה וכמעט ולא מושפע ממנה, יחד עם זאת, הוא משפיע על החיים הנוכחיים של האדם בצורות שונות.
כשעובדים עם עולמות קפואים ב"דרך העומק", עולמות בהם הושארו חלק מהכוחות שלנו, עולמות כלואים, המזכירים משהו מעולם האגדות, כמו היפיפיה הנרדמת, מתאפשר לעולמות אלה להתגלות, ככל שמתאים להם, להשלים פערים ולהתחבר, או לפחות להתקרב, לעולם הנוכחי של האדם ובהמשך לתמוך בו.
(בהקשר זה, כדאי להזכיר עולמות אלטרנטיביים החיים לעיתים אצל ילדים שחוו גירושים טראומטיים של הוריהם, ו/או היו צריכים להתבגר בצורה מהירה מאוד מאיזושהי סיבה. נראה שילדים במצבים כאלה, עלולים להשאיר מאחוריהם עולמות קפואים המכילים בתוכם משהו מהאישיות ומהאנרגיות שלהם. עולמות קפואים אלה זקוקים להכרה ולהפשרה וזאת, כדי שיעברו תהליך מרפא לעבר ההווה הנוכחי של האדם שנושא אותם. הניסיון מלמד שלתהליכים אלה יש השפעות מרפאות, מרגשות ודרמטיות).
עולמות שתמיד חיים בתוכנו
ככל שעובר הזמן ומתקבל מידע נוסף על דרך עבודה זו, מתברר, שישנם עולמות שנוטים כמעט תמיד לחיות בתוכנו. בהמשך מתוארים כמה מהם.
עולמות נורמטיביים של נישואין וילדים
המפה הנורמטיבית, מתארת חלק מהכוחות החברתיים שפועלים על האדם בתרבות שלו. כך למשל, עבור אנשים בגיל 40 רווקים בלי ילדים, אשר חיים בחברה בה אנשים רגילים להתחתן וללדת ילדים עד גיל זה, יופעלו כוחות חברתיים מופנמים להתחתן ו/או ללדת ילדים. בהמשך, אם הם לא ייענו לכוחות האלה, אזי בגיל 50, הם עלולים למצוא את עצמם "מותקפים" על ידי כוחות נורמטיביים שחיים בחברתם ובתוכם.
מתברר, שכמעט תמיד העולמות של החיים הנורמטיביים שלא חיינו, חיים בתוכנו באופן משמעותי, וזאת גם אם האנשים עצמם בחרו בצורה שלמה ומודעת שלא להיענות לצווים של אותם כוחות חברתיים.
לדוגמא, אנשים בני 50 שלא התחתנו ואין להם ילדים אשר מתרגלים את בין העולמות, חווים באופן מפורט את החיים האלטרנטיביים שלהם בהם הם התחתנו והפכו הורים לילדים. עבודת בין העולמות לא רק משחררת עולמות אלו מהצורך להופיע בכוח ולהקשות על האדם, אלא גם נותנת למתרגלים עושר חוויותי נוסף ומציידת אותם בניסיון חיים של העולמות אותם לא חוו בחייהם ה"ממשיים".
"אילו ההורים שלי היו בריאים, מבינים ותומכים"
העבודה מלמדת שבתוך אלה אשר חוו הורים פוגעניים, חולים או נכים רגשית, חיים עולמות בהם הם חוו הורים בריאים, תומכים ומיטיבים.
בעולמות אלה, שלעתים קשה בהתחלה להיפגש איתם ולעתים הם ממש בסמוך למודע, אנשים חווים הורים שטיפחו אותם, מה שמאפשר להם לחזור לקבל את עצמם כאנשים בריאים.
ההשפעות המיטיבות של עבודת בין העולמות בנושאים אלה שיש לאנשים שחוו הורים "בעייתיים", הן מרשימות ומרגשות.
נושאים נוספים שמניבים עולמות אלטרנטיביים
מחלות קשות משנות חיים, לידה של ילדים לא בריאים וכן נושאים הקשורים לגידול ילדים, נישואין וקריירה, טומנים בחובם עולמות אלטרנטיביים, שקיימים כמעט תמיד.
סיפור על בדידות בעולמות אחרים
הגיעה למפגשים ב"דרך העומק" אישה שהיתה מטפלת במגע ובודדה מאוד בחייה הפנימיים.
במהלך העבודה, נשאלה מדוע בחרה בתחום הטיפול במגע ולא בתחום האקדמי, שניכר שהיה מאוד מתאים לכשרונותיה. למרבה ההפתעה, היא ענתה שאילו הייתה בוחרת בקריירה אקדמית, היא היתה נשארת בודדה: התברר, שאביה שהיה איש אקדמיה מוערך ומאוד מוצלח, היה גם אדם מאוד לא רגשי ומנותק לרבדים הפנימיים שבתוכו. הוא אהב אותה, אבל היה מאוד מרוחק ממנה ומאחרים.
האישה פחדה שבחירה בקריירה אקדמית, תשפיע עליה רגשית ותגרום לה להיות כמו אביה, מנותקת רגשית, על כן בחרה תחום אחר לחלוטין.
במהלך עבודה של בין העולמות, התגלה משהו שהפתיע אותה. התברר שבחיים האלטרנטיביים בהם היא בחרה להיות באקדמיה, היא מאוד הצליחה והייתה מוערכת שם, אבל חייתה חיים מאוד בודדים.
היא הופתעה לגלות עד כמה עולם זה היה מפורט בתוכה, מפותח ודומיננטי, ועד כמה הוא השפיע על חייה הנוכחיים למרות שהיא לא חייתה בעולם זה "בפועל".
במהלך מספר מפגשים שהתמקדו בעבודת בין העולמות, "חולץ" העולם האלטרנטיבי הזה מבדידותו (במגוון טכניקות של "דרך העומק"). היה מרגש לגלות שברגע שהעולם האלטרנטיבי שהתקיים ב"מגדל השן" התחיל להפשיר, להשתחרר ולנוע בהוויתה הפנימית, גם חייה הממשיים החלו להשתנות.
מטען עצום של בדידות וחוסר קשרים משמעותיים מספקים השתחרר.
זאת הייתה פריצת דרך משמעותית.
(בדידות פנימית היא נושא נפוץ, הרבה יותר ממה שנדמה. ראו גם תיאור מקרה של עבודה עם בדידות קיומית).
טבע העולמות
מה העולמות האלטרנטיביים צריכים מאיתנו? מה הם יכולים לתת לנו? מאיפה הם באים?
תשובות חלקיות בכדי לסבר את האוזן:
🔹 ישנם עולמות ש"שותים" מאיתנו אנרגיה וזקוקים לעזרה כדי לשחרר את עצמם מהדברים הנוראיים שהם מכילים בתוכם (לא נדיר למצוא עולמות כאלה הקשורים לשושלת שלנו).
🔹 ישנם עולמות קפואים ה"תקועים" בתוכנו, כמו איים של בדידות, המחכים שמישהו יגאל אותם.
🔹 ישנם עולמות שנותנים לנו אנרגיות, תמיכה והשראה.
🔹 ישנם עולמות שעוזרים לנו להבין דברים ולקבל ידע משמעותי ושימושי לחיינו.
העבודה מלמדת, שהתשובות לשאלות אלה הן רבות ומגוונות: לעולמות אלטרנטיביים שחיים בתוכנו יש מגוון רחב של צרכים, רצונות, קשיים, אפשרויות תמיכה, עזרה, נתינה, השראה ועוד.
מניסיון שהצטבר בעבודה המעשית לאורך השנים, מתברר, שכאשר עובדים עם העולמות השונים שחיים בתוכנו, הם עצמם מלמדים אותנו מה הם צריכים, איך הם יכולים לתמוך בנו ולעזור לנו לחיות חיים טובים ומרווחים יותר.
סיכום
בתוכנו חיים עולמות רבים מסוגים שונים, עולמות עם פוטנציאל ריפוי עצום, לנו ולחיינו.
מאמר מבוא זה, נגע בעיקר בעולמות אינטואיטיביים, קלים יחסית להבנה הקשורים לשאלה של: "מה היה קורה אילו?".
מתברר שטראומות, החלטות חיים חשובות, אירועים משמעותיים, יציאה גדולה מהנורמטיביות וצמתים חשובים, מולידים מתוכנו עולמות אלטרנטיביים שחיים בתוכנו ומשפיעים עלינו.
הרבה מהעולמות שפגשנו עד כה זקוקים להכרה, או לפחות שמחים מאוד להתגלות. חלקם זקוקים לעזרתנו הישירה, אחרים פחות.
העולמות האלטרנטיביים משפיעים עלינו ומושפיעים מאיתנו בצורות שונות. לעבודה איתם יש פוטנציאל גדילה, תמיכה ועזרה משמעותית לחיים הנוכחיים שלנו ולמימוש העצמי שלנו.