יש רגעים בחיים, מעין צמתים, שבהם משהו שקורה, בחירה שעשינו, או אירוע לא צפוי, משנים את עולמנו.
החיים לאחר האירוע נראים אחרים לחלוטין מהחיים שהיו קודם, והעולם שלפני אותו אירוע, הופך ללא נגיש כמעט- הוא חלק מן העבר שאפשר להיזכר בו ולחוש אותו, אבל כבר לא לחיות אותו.איך היו נראים חיינו לולא האירוע הזה התרחש?
🔷 מה אם הייתי לוקחת פנייה אחרת?
🔷 מה אם לא הייתי עוזב את הארץ?
🔷 ואם היית בוחר ללמוד מקצוע אחר, שתמיד נשאר בגדר חלום כמוס?
🔷 ואם היינו נשארים ביחד?
העולמות האלה, שבהם הדברים התרחשו באופן אחר, מתקיימים בתוכנו, במקביל לעולם שבו הדברים קרו כפי שקרו, ואוצרים בתוכם רגשות, כוחות, יכולות.
מה שחי בנו במודע או שלא במודע, או מה שקפא בתוכנו, ואינו מקבל מקום, לרוב לוקח מאיתנו הרבה אנרגיה בעצם קיומו. כאשר אנחנו מאפשרים לעולם הנסתר הזה להיות, ונמצאים איתו בהקשבה טובה, אנחנו נוגעים במשהו עמוק, שביקש כבר זמן רב להיראות ולבוא לידי ביטוי.
הנגיעה העדינה והעמוקה הזו בעולם שנשכח, יכולה ליצור חיבור מחדש, מתוך האני המודע/ת שלנו בהווה אל משאבים שהתנתקנו מהם.
העבודה עם העולם מאפשרת לאנרגיה שהייתה עסוקה בניתוק והרחקה של אותו עולם להשתחרר, ולזרום בחזרה אלינו, וכך מביאה אדוות של רווחה וחיוניות אל חיינו.
כתבה טל שני
