מרבית הטיפולים העוסקים בנפגעי תקיפה, מתמקדים בנתקף ובחוויותיו. חלק מהטיפולים מפנים את הזרקור גם לתוקף, לאנרגיה שלו ולאחריות שלו. יחד עם זאת, לתקיפה, ישנם שותפים נוספים. אי הכללתם בטיפול, מותירה משקל יתר על הנתקף וגם במשקל שונה, על התוקף, מה שמקשה על תהליך הריפוי.
הכללתם של השותפים הסמויים לתקיפה בטיפול, מאפשרת תנועה משמעותית וקריטית בתהליך הריפוי.
הרעיון הכללי
כאשר מתרחשת תקיפה (מינית, רגשית, פיזית…), במקרים רבים, האירוע נחווה כחוויה טראומתית בעלת השלכות ארוכות טווח.
מטבע הדברים, בעת הטיפול בנפגעי תקיפה, אנחנו ממקדים את עיקר הטיפול בהם, בפגיעות שלהם, ברגשות שלהם ועוד, זאת, כדי לאפשר עיבוד לתקיפה.
בשלבים מסוימים בתהליך, ניתן "להזמין" (ברמה הפנימית) את התוקף ו"לקרב" אותו לטיפול. בדרך זו, קל יותר להחזיר לתוקף את האחריות על מעשיו.
לעתים, בהתאם לגישת הטיפול ולבשלותו, ניתן לקרב את המטופלים למשאבים ולכוחות שלהם. אחת הצורות לכך היא, על ידי הזמנת חלקים תוקפניים בתוכם. פעולה זו, עשויה לתת למטופלים כוחות ועוצמה ויאפשרו להם להגן על עצמם בהמשך חייהם (בגישות מסוימות, ניתן להשתמש במושג דמות "התוקף הפנימי).
יחד עם זאת, מצאתי, שגם בשיקום המתבצע באמצעות תהליך בריא זה, הקורבנות נשארים עם רגשות כלואים של אשמה וחוויות נוספות, רגשות שעדיין מופקדים אצלם.
מבט נוסף על התקיפה
כאשר בוחנים את התקיפה בגישה רעננה (מוזר כמה שהמילה הזאת נשמעת זרה בנושא זה) ומתייחסים לכל השותפים הקשורים לתקיפה, מתברר, שקיימת קבוצה חשובה, שנשארת באופן כמעט גורף מחוץ לחדר הטיפול, מדובר על קבוצת השותפים הסמויים לתקיפה
מצאתי, שאי הכללתה של קבוצה זו בתהליך הטיפול, מקשה מאוד על תהליך הריפוי.
נדמה, שהשותפים הסמויים לתקיפה, מקבלים מקום במחקרים סוציולוגיים והיסטוריים, אולם להערכתי, אינם מקבלים מקום מספק בתהליך הטיפול ולעתים הם מודרים ממנו לחלוטין.
לשותפים הללו, ישנו תפקיד חשוב בעצם קיומו של אירוע התקיפה. יתכן, שבלעדיהם התקיפה כלל לא הייתה מתרחשת, או לחלופין לא הייתה מתרחשת בעוצמה ובחומרה שקרתה. לעתים קרובות, עצם קיומם של השותפים הסמויים במרחב שבו מתקיימת התקיפה, מאפשר את התקיפה או את הסלמתה.
להבנתי, הכללתם או אי הכללתם של השותפים הסמויים בתהליך הריפוי של הקורבן (ושל התוקף), היא קריטית לתהליך הריפוי.
כדי להסביר את חשיבותם של השותפים הסמויים בתהליך התקיפה והריפוי, אתן מספר דוגמאות "מקובלות" שבהן מתרחשת תקיפה ואצביע על תפקידם של השותפים הסמויים בקיומה של התקיפה. בהמשך, אתייחס לתנועה היכולה להוביל לריפוי וזאת באמצעות הכלים הקשורים לעולמה של הקונסטלציה המערכתית. במסגרת זו, אתייחס גם לעיקרון השייכות לרוחב. לבסוף, אגע בדרך בה מטפלים מגישות שונות, המבינים את תפקידם של השותפים הסמויים, יכולים להיעזר במידע זה ולתרום מהותית לתהליך הריפוי של מטופליהם.
- חלק ב: דוגמאות לקיומם של השותפים הסמויים
- חלק ג: התנועה לעבר ריפוי הטראומה