זהו חלקו השני של המאמר עבודה עם טראומה – תפקיד השותפים הסמויים
בחלק זה, ניתן לקרוא מספר דוגמאות "מקובלות", שבהן מתרחשת תקיפה ועל על תפקידם של השותפים הסמויים, בקיומה של התקיפה.
התעללות במקום העבודה
במקום עבודה, ניתן לפגוש מנהלים שמתעללים באחד או ביותר, מהעובדים שלהם: משפילים אותם, מתעמרים בהם, פוגעים בהם ועוד ועוד.
כאשר בוחנים לעומק את ההתעללות של המנהל, ניתן לזהות שותפים נוספים להתעללות. הכוונה היא לנוכחים בסיטואציה, בה המנהל משפיל את העובד, שותקים ולא מתערבים. מדובר גם על אלה, שמודעים להפליה לרעה של המנהל כלפי עובד מסוים ולא יוצאים להגנתו ("השותפים הסמויים שידעו") וכן גם על הנוכחים שלא בדיוק יודעו מה קרה והתקיפה או ההפליה התרחשו מתחת לאפם ("השותפים הסמויים שלא ידעו").
המעורבות שבשתיקה
להבנתי, במרבית המקרים, עצם קיומם של השותפים הסמויים במרחב, מאפשרת למנהל, לרוב באופן לא מודע, גושפנקא לתקיפה. אותם הנוכחים ששותקים, אומרים בשתיקה למנהל שמתעלל בעובדים, שאין בהתנהגותו משהו פסול. מובן שהאמירה של השותפים הסמויים היא לרוב ללא מילים וגם ללא מודעות. חשוב להבין, שנוכחתם השותקת והלא מתערבת, מהווה מעין אישור למנהל שהתנהגותו לגיטימית ושהוא יכולה להסלימה (היבט נוסף של המנהל בשותפים סמויים להתעללות, יכול להיות הצורך שלו בקהל).
תוקפנות משפחתית או קבוצתית
כאשר בני משפחה תוקפים, מנדים או מקפחים את אחד מחברי המשפחה, לעתים קרובות (ולא תמיד), התוקפים הם בני משפחה שנמצאים גבוה יותר בהיררכיה (למשל, אחד ההורים ובמקרים נדירים שניהם). גם כאן, כדאי לזכור שישנם שותפים סמויים, התומכים בצורה אקטיבית או פסיבית בתקיפה ואשר בלעדיהם, התקיפה לא הייתה מתרחשת כפי שהתרחשה.
כאשר הורי המשפחה מקפחים או מנדים את אחד מילדיהם במשאבי המשפחה, הם למעשה תוקפים אותו. אחיהם של הנתקפים, אלה שלא מתערבים ולא "מאפסים" את ההורים, משתפים פעולה עם התקיפה. באי נקיטת פעולה של האחים, ולעתים בתמיכתם הישירה, הם נותנים אישור להורים להתנהג באופן זה, מנרמלים את התנהגות ההורים ובאופן לא מודע, מלבים את התקיפה.
ייתכן שאי ההתערבות של האחים, נובעת מהחשש שמא ההורים יפגעו גם בהם, או שהם עלולים להפסיד מכך, אולם, יש לזכור שלחוסר ההתערבות יש מחיר, כזה שמסבך את כל הנוגעים בדבר. ראוי לציין, שמנקודת מבטם של השותפים הסמויים, יש כמעט תמיד "סיבות טובות" לפגיעה, הקשורות להתנהגות הקורבן.
גם חברי המשפחה הקרובים (דודים ודודות, או חברים קרובים של ההורים), אשר לא "לוקחים" את ההורים לשיחה ולא "מאפסים" אותם, או לחלופין משתפים פעולה ומצדיקים את ההורים, תורמים אף הם לקיומה של התקיפה. חשוב לציין, שגם מסרים שקטים של "אנחנו לא מתערבים במה שקורה במשפחות אחרות", הופכים אותם לשותפים סמויים לתקיפה.
דוגמה – תקיפות מיניות
על תקיפות מיניות נכתב רבות וגם אני כתבתי על נושא רגיש זה. מדובר בתופעה שכיחה למדי, אשר עלולה להוות מכה קשה לכל רבדי ההוויה. בהתאם למקובל, גם אני סבור שתקיפה בגיל צעיר יכולה להשפיע על חיים שלמים של אדם.
באופן אולי מפתיע ,התברר לי שכשעבדתי לעומק מתוך הראיה המערכתית, עלה שפרט לתוקף, תמיד היו אנשים נוספים המעורבים בתקיפה. יש את אלה שידעו או "הריחו" משהו (שותפים סמויים שידעו) ויש את אלה שלא ידעו ובכל זאת היו מעורבים (שותפים סמויים שלא ידעו).
אותם השותפים הסמויים לתקיפה היו יכולים למתן את התקיפה, או לעצור אותה כליל, לו היו מתערבים או לא נותנים את הסכמתם, בעצם נוכחותם במרחב שבו התקיימה התקיפה.
זה נכון שאת השותפים הסמויים לא ניתן להרשיע בבית המשפט (ולרוב, זאת איננה הכוונה הטיפולית). אולם, כפי שיובהר בהמשך, הבנת תפקידם והכללתם בתהליך הטיפולי יכולה לעשות פלאים לריפוי קורבן התקיפה.
התעללות בתינוקות
השארתי את דוגמת ההתעללות בתינוקות לסוף סעיף זה, בשל העובדה, שמדובר בחוויה קשה עד בלתי ניתנת לתפיסה. לרבים, קשה המחשבה על כך, שהיו שותפים סמויים להתעללות בתינוקות ולא עשו דבר בעניין.
התעללות בתינוקות, היא להערכתי, סוגיה רחבה הרבה יותר ממה שנהוג לשער. הקושי לפענח ובמיוחד להאמין לזיכרונות הטמונים בגוף, עוד לפני היות שפה, מקשה על הבנת התופעה. אולם, הדבר לא מוריד מהשפעתה הדרמטית שיש על האדם שהותקף כשהיה בגיל זה.
גם כאן, כשאנחנו מניחים את הייצוגים בחדר הטיפול, מתברר שהיו שותפים סמויים שלא הגנו על התינוק: לפעמים מדובר באחד ההורים שהרגישו שמשהו "לא בסדר" עם המטפל/ת, או עם הדוד /ה, או שהמטפלת הרגישה שמשהו "לא בסדר" עם התנהגות אחד ההורים ובכל זאת, אלה שהרגישו לא עשו דבר עם תחושותיהם.
ברוב המקרים, אי ההתערבות נובעת מרגישות העניין וכל עוד לא בטוחים לגמרי שאכן מדובר בהתעללות, אלא רק בחשדות, באופן טבעי מרבית האנשים יעדיפו להדחיק, או לא להתלונן. יחד עם זאת, חשוב לזכור שגם במקרים של התעללות בילדים, לשותפים הסמויים יש תפקיד קריטי: אם היו מתערבים, ייתכן שהתקיפה היתה נמנעת, מתמתנת או נעצרת כליל.
- חלק א: עבודה עם טראומה – תפקיד השותפים הסמויים
- חלק ב: דוגמאות לקיומם של השותפים הסמויים
- חלק ג: התנועה לעבר ריפוי הטראומה