השתייכות והיכללות בקבוצה, הנה סוגיה אוניברסלית, המאפיינת את השלב הראשון  בתהליך הקבוצתי.

בשלב זה חברי הקבוצה עסוקים בשאלות כדוגמת:

• • "האם אני בפנים, או בחוץ?"

• • "האם אני חלק מהקבוצה או לא?"  

• "עד כמה אני רוצה להיות מעורב בקבוצה"?

שלב זה מאופיין בדרך כלל בחרדה, המוזנת גם מהשאלות הבאות:

• • מה הולך להיות כאן?  

• • האם אצליח להביא את עצמי לקבוצה?

• • האם אפשר לסמוך על המנחה?

• האם אפשר לסמוך על המשתתפים?

אחד מתפקידיו החשובים של מנחה הקבוצה ב"דרך העומק" הוא, לעזור לחברי הקבוצה להפחית את החרדה המובנית שנוצרת בשלב הראשוני, לעזור להם להיות חלק אינטגרלי מהקבוצה ולגרום להם להשתלב בה בצורה מיטבית.

למעשה, רק כאשר נוצר גבול ברור בין "חוץ הקבוצה" לבין "פנים הקבוצה", ניתן לומר שהשלב הראשוני של היווצרות הקבוצה הסתיים בהצלחה. במבט על, ניתן להסתכל על השלב הראשון ככזה, שקבוצת אנשים כמעט אקראית, התלכדה לכדי קבוצה, בה כל אחד מחבריה מחויב ברמה מסוימת הן לתהליך האישי שלו והן לתהליך הקבוצתי המשותף, שמתגבש.

מנחים המעוניינים להפחית חרדה אצל משתתפים, לעזור להם להתחייב לעצמם ולקבוצה וכמובן לעזור להם לעבור באופן מיטבי לשלבים הבאים של ההתפתחות הקבוצתית, טוב יעשו אם ישכילו ליצור מרחב בטוח, מוגן ומבוסס אמון, במרחב העבודה.

4 חלקים לעבודת המנחה בשלב הראשון בתהליך הקבוצתי

כידוע, המסעות הנערכים ב"דרך העומק" כוללים בתוכם רכיבים רבים מסוגים שונים ומגוונים. מדריך זה הבנוי מ- 4 תתי מדריכים, מתייחס לפן הקבוצתי בלבד של "דרך העומק".

המדריך מתייחס לשלב הראשון בהתהוותה של הקבוצה ומסביר כיצד המנחה ב"דרך העומק" יכול לפעול בכדי ליצור תנאים מתאימים לפיתוח מרחב קבוצתי מוגן ובטוח או בהיבט אחר, כיצד ליצור תנאים מתאימים שיעזרו לקבוצה המתגבשת להבשיל ולהגיע בצורה מיטבית לשלב הבא, כזה שיאפשר לכל המשתתפים לעשות את העבודה הפנימית האישית שלהם, במסגרת הקבוצתית.

1. 1. החלק הראשון, עוסק בדברים שרצוי שהמנחה יעשה באופן אקטיבי וישיר במפגשים הראשונים.

1. 1. החלק השני, קשור לנורמות שכדאי שהמנחה יצור בקבוצה ובדרך העבודה.

1. 1. החלק השלישי, דן בסוגיות שהמנחה ב"דרך העומק" נתקל בהם ודרך הטיפול המיטבית עבורם.

1. החלק הרביעי, עוסק בחשיבותה של ההדרכה, סופרויז'ן בתהליך העבודה בקבוצה.

חלק א: מה יכול לעשות מנחה הקבוצה ב"דרך העומק" בכדי לבסס מרחב של אמון וביטחון

חלק זה עוסק בפעולות הישירות  שמנחה הקבוצה יכול לעשות בקבוצה, על מנת לעזור למשתתפים להפחית את החרדה המובנית שלהם בשלב הראשון של הקבוצה ולעזור ביצירת מרחב קבוצתי של אמון וביטחון.

1. שמירה על זמני המפגש

עמידה בזמנים חשובה תמיד, במיוחד כשמדובר בשלב ההתחלתי של הקורס. התחלת המפגש בזמן, בשעה המדויקת שנקבעה, מעניקה למשתתפים אישור פנימי, לעתים תת הכרתי, שישנם גבולות ברורים ושניתן לסמוך על המנחה ועל המרחב המתהווה ובכך להפחית את החרדה.

מתברר שכאשר המפגש לא מתחיל בזמן, נוצרת חווית כאוס במרחב. חוויה זו גורמת לתחושת חוסר בטחון של המשתתפים במרחב הקבוצתי הנבנה. חוסר בטחון זה, גורר אחריו עליה ברמת החרדה אצל חלק מהמשתתפים.

במפגשים הראשונים בכלל ובהמשך הקורס בפרט, כדאי להתחיל בזמן ולסיים קרוב לשעת הסיום שקבעתם מראש (ניתן לחרוג מעט משעת הסיום).

ה"פיתויים" הפנימיים של המנחה וה"פיתויים" של הקבוצה, להתעלם מהזמן שנקבע לתחילת המפגש

אין זה טרוויאלי להתחיל בזמן את המפגש הקבוצתי. בפני המנחה עומדים "פיתויים" רבים שעלולים לגרום לו להתחיל את המפגש באיחור (לעתים באיחור גדול). סיטואציה שכיחה ש"גורמת" למנחה לאחר את שעת המפגש, קשורה לכך שהמשתתפים "מפתים" את המנחה בצורות שונות. כך למשל:

• • חבר בקבוצה יכול לגרור את המנחה לשיחת חולין "חשובה", כמה רגעים לפני השעה היעודה של תחילת המפגש, מה שיגרום למנחה לא לשים לב לזמן שעובר.

• חבר בקבוצה יכול ללכת לשירותים, בדיוק רגע לפני המפגש ולבקש שיחכו לו מספר דקות עד לתחילת המפגש .

אני ער לכך שיש מנחים רבים המתחילים את המפגשים באיחור, לאחר הזמן המתוכנן, בשל סיבות וצרכים פנימים, כגון, הרצון שלהם לחכות שכל המשתתפים המאחרים יגיעו ולא יפספסו דבר, מתוך תחושת חברמניות ומסיבות פנימיות נוספות.

כמעט תמיד, כדאי למנחים ב"דרך העומק" להתחיל את המפגשים בזמן.

להבנתי, הרעיון של "להתחיל בזמן את המפגש" איננו טכני בלבד, יש לו חשיבות מעשית: באמצעות הגדרת גבולות וסימון ברור למשתתפים כי המפגשים הקבוצתיים בקורס מתחילים בזמן, מאותתים למשתתפים שניתן לסמוך הן על המנחה והן על הקבוצה. כפועל יוצא, המסר המועבר למשתתפים הוא, שהקבוצה מהווה מיכל שניתן לסמוך עליו וניתן לעבוד בתוכו בצורה מיטבית.

ייחוד המפגש הראשון והשני

במקביל לנכתב, המפגש הראשון עם הקבוצה ולעתים גם המפגש השני, יכולים להיות היוצאים מן הכלל. במפגשים אלה, ניתן לחרוג מנורמה התחלת המפגשים בזמן, כלומר, להתחיל את המפגש באיחור מסוים, זאת, בכדי לאפשר לאנשים המאחרים, או לאלה הזקוקים לכך, "לנחות נחיתה רכה" בכניסתם לקבוצה.

לצד איחור מובנה זה שיכול להופיע בשני המפגשים הראשונים של הקבוצה, כדאי ומומלץ ללוותו באמירה  ברורה שמדובר במעשה חד פעמי  ו"החל מהמפגש הבא" או "החל מהמפגש השלישי", נתחיל בדיוק בזמן  (ניתן לומר זאת בהומור או בקלילות).

שימו לב, אם אתם כמנחים ב"דרך העומק", מתחילים את המפגש השני באיחור ללא הסבר מילולי (למשל: "בפעם הבאה נתחיל בזמן והיום עדיין מחכים למאחרים עוד כמה דקות") או לחלופין, אם אתם מתחילים את המפגש השלישי באיחור, אתם מאותתים לחברי הקבוצה שהגבולות כאן לא ברורים ושלא בטוח לסמוך עליכם ועל המיכל הקבוצתי שאתם מנסים לבנות.

2. תשלומים על השתתפות בקורס

ישנם שני דגשים עיקריים הקשורים לתשלומים לקורס: הראשון, קשור לשוויון תשלומים ושקיפות במחיר הקורס, השני, קשור להסדרת התשלומים.

א. תשלום על הקורס והנחות

אחד הדברים שעלולים להפריע לקיומה התקין של קבוצת עבודה במסגרת קורס, הוא חוסר שוויון בין המשתתפים לגבי התשלום לקורס, יחד עם חוסר שקיפות.

לעתים, מנחים עושים הנחות מפליגות למשתתפים אחדים בקורסים שלהם ובמקרים מסוימים, אף מאפשרים למשתתפים "מיוחדים" שלא לשלם כלל עבור הקורס.

חוסר שוויון בתשלום לקורס, ללא סיבה טובה יחד עם חוסר שקיפות, עלולים לגרום לאי נחת בין משתתפי הקורס, לחוויה שהמנחה מעדיף את אחד המשתתפים יותר מאשר אחרים וכן לאווירת סודות במרחב הקבוצתי, דברים שעלולים "לסבך את העניינים" בקבוצה.

נסו להימנע מהתנהלות סלקטיבית הגורמת לאחד המשתתפים לשלם פחות מאחרים בלי סיבה טובה.

אם בכל זאת בחרתם לעשות זאת, וודאו עם עצמכם ועם המדריך שלכם (סופרויז'ן), שיש לכך סיבה טובה.  כמו כן, בררו לעצמכם כיצד לטפל בסוגיה זאת. במקרים מיוחדים ונדירים אלה, נסו להיות שקופים כלפי הקבוצה, הדבר יטיב עם כל הנוגעים בדבר: עם המשתתף שקיבל מחיר מיוחד, עם הקבוצה ואתכם.

יחד עם ההימנעות מההתנהלות הסלקטיבית המעדיפה משתתף אחד על פני השני, בהחלט ניתן לאפשר הנחה ללקוחות שנרשמו בהרשמה המוקדמת לעומת לקוחות שנרשמו סמוך למועד הקורס (על בסיס מקום פנוי). הסדרי הנחות אלה, אינם סודיים ופתוחים לכל מי שמצטרף לקורסים השונים במועדים השונים, כך שאינם מפלים בין המשתתפים.

כאשר ברור לחברי הקבוצה שנושא התשלומים הוגן, שוויוני ואינו מפלה, הדבר מאותת להם שהמרחב בטוח ושניתן לסמוך על המנחה ועל המיכל הקבוצתי שנבנה.

ב. הסדרת התשלומים לקורס

רצוי מאוד שכל המשתתפים יסדירו את התשלומים עבור ההשתתפות בקבוצה לפני תחילת הקורס, או ביום המפגש הראשון, לפני פתיחת הקבוצה (ניתן בצ'קים דחויים).

נושא הסדרת התשלומים חשוב יותר ממה שנדמה. מדובר בסוג של התחייבות, שעוזרת לאנשים להחליט שהם "כלולים בקבוצה", שהם חלק מהקבוצה ושהם מגיעים לעבוד ולא רק "לבדוק". הדבר מקל על הגדרת הגבולות של "פנים הקבוצה" לבין "חוץ הקבוצה", שהוזכר קודם לכן.

הסדרת התשלומים לפני המפגש הראשון בקורס

ישנם קורסים בהם אני מבקש להסדיר את כל התשלומים לפני המפגש הראשון .  

לעתים, אני נפגש בנרשמים ש"מורחים" את מועד התשלומים ומנסים לשלם במהלך המפגשים המתקדמים, או שמנסים להשאיר את נושא התשלום פתוח. לרוב, מדובר במערכת דפוסים ספציפית של משתתף/ת שחשוב להבינם בכדי לעזור למשתתף/ת לעשות את עבודתם. לעתים קרובות, נמצא שמערכת דפוסים אלה נושקת לשלב הראשון של הקבוצה, כגון: לקושי להיות שייך, לקושי במחויבות, לקושי לקבל החלטה, לפחד להיבלע ועוד.

בסיטואציה מעין זו, אני מכוון על המשתתף/ת לשלם כמה שיותר מהר, ממספר טעמים:

• הראשון, קשור למשתתף ולדפוסים איתם הוא מתמודד: כאשר משתתף לא משלם, לרוב הוא לא ירגיש מחויב לקבוצה. חוסר מחויבות גורם לסיטואציה שבה למשתתף יהיה קושי לעבור בהצלחה את השלב הראשון של ההתפתחות הקבוצתית (כפי שנרמז קודם, יתכן שמדובר באנשים ש"יושבים על הגדר" וזקוקים לעזרה להיכנס פנימה). הפעלת לחץ מצידי על אותם משתתפים לשלם, מהווה הושטת יד ומתן עזרה בכדי שיוכלו להיפגש עם הדפוסים שלהם ולשנות אותם.

• השני, קשור לקבוצה ולחברי הקבוצה: מתברר, שאם יש מישהו (מספיק אחד) שלא התחייב לקבוצה, בה כולם כבר התחייבו, הוא מפריע לחלק הראשון של תהליך התגבשות הקבוצה ולמעבר מוצלח מהחלק הראשון, לחלק השני.  

שימו לב שבהקשר להשפעת חוסר המחויבות לקבוצה, אין זה רלוונטי אם המשתתפים יודעים או לא יודעים שאותו משתתף לא שילם, מניסיוני, הדבר תמיד משפיע על הקבוצה ויוצר מכשול נוסף להצלחת השלב הראשון שלה.

• הטעם השלישי שבגינו אני מתעקש על תשלום בהתחלה, קשור אלי כמנחה: לי כמנחה, קשה לעבוד עם מי שלא התחייב לעבודה ולקבוצה. אני מרגיש, שכל התערבות שלי עלולה להיות לא נכונה ולעתים אף מסוכנת לגביו ולגבי הקבוצה. כך למשל, חוסר הוודאות לגבי אותו משתתף שלא התחייב לקבוצה, עשוי לגרום לי לחשוש לעזור לו,  "להיכנס איתו לעומק" ו"להשקיע בו", היות ולא ברור לי האם הוא יגיע למפגשים הבאים והאם יהיה המשך לתהליך.
  (יש סיבה נוספת הקשורה אלי כמנחה שמורכב להציגה במסגרת זאת, והיא נלמדת במסגרת המסלול ה 4 שנתי בדרך העומק). 

הסדרת התשלומים לפני המפגש השני בקורס

ישנם מקרים, בהם אני מאפשר לחלק מהמשתתפים להגיע למפגש הקבוצתי הראשון מבלי להתחייב כספית לכל המפגשים ורק בסיום המפגש הראשון, להחליט אם הם מצטרפים לקורס (ורק אז לשלם על כל שאר המפגשים). פעולה זו נעשית בשקיפות מלאה, כאשר כמעט תמיד, אני דואג לכך שאלה ששילמו מוקדם ישלמו מחיר מוזל של הרשמה מוקדמת כך שלא יצאו מופסדים (כאמור יש לעשות זאת בשקיפות מלאה).

לסיכום, ניתן לומר שאם אתם לא מסדירים את כל התשלומים לפני תחילת היווצרות הקבוצה, או לפני הזמן המיועד לכך, הדבר עלול לפגוע משמעותית בהתגבשות הקבוצה, עלול לעלות את מפלס החרדה וכמובן עלול לאיים על סיום מוצלח של השלב הראשון של הקבוצה, שלב ההיכללות בקבוצה, "האם אני בפנים או בחוץ". זאת ועוד, אי הסדרת התשלומים מראש עלולה לפגוע בהתמודדות מוצלחת עם שלבי הקבוצה הבאים.

3. הסכם קבוצתי

הסכם עבודה, שלעתים מכונה גם חוזה קבוצתי, הוא דבר חשוב שכדאי לעסוק בו כבר במפגש הראשון או השני. מנחים רבים, נוטים לוותר על הסכם זה עם משתתפי קבוצתם, דבר שלא פעם, משבש ומקשה על הפעילות הקבוצתית.

הסכם עבודה הוא מעין חוזה הנחתם בין המנחה למשתתפים, היבט מסוים של מה הולך להיות בקורס והכללים המוסכמים שיתקיימו בקבוצה. כך למשל, הסכם העבודה יכלול את : מטרות הקורס, מבנה הקורס, האופן שבו הדברים הולכים להתממש, מה מצופה מהמשתתפים בקבוצה, מהן הנורמות המצופות ועוד.

חלק מיוחד הנמצא בהסכם, קשור לנושא הדיסקרטיות בקבוצה (על כך בסעיף הבא).

הסכם שמנוסח באופן נכון ומדויק, ימנע בעיות בעתיד, יצור ציפיות ריאליות לגבי הקורס ויפחית חרדה בקרב המשתתפים.

מכיוון שהסכמי העבודה בקורסים של "דרך העומק" הם חשובים מאוד, אתייחס אליהם בפירוט במדריך ייחודי שיכתב בהמשך.

4. חוקי הדיסקרטיות

חוקי הדיסקרטיות, הם חלק משמעותי מההסכם המתגבש של הקבוצה ב"דרך העומק", בשל חשיבותם אני נותן להם כאן דגש מיוחד.

גישת "דרך העומק" עוסקת בין היתר במסעות שמזמנים חשיפה אישית, על כן, יש צורך בהגנה של הדיסקרטיות וזאת כדי לאפשר עבודה מעמיקה ומשמעותית בקורסים השונים.

לנושא הדיסקרטיות ב"דרך העומק", ישנם שני היבטים מרכזיים:

• • כל משתתף יכול לשתף אחרים מחוץ לקבוצה בנוגע למה שקורה איתו באופן אישי וכן דברים שאני כמנחה אמרתי.

• משתתף איננו יכול לשתף אחרים מחוץ לקבוצה על מה שאחרים עברו, דיברו ו/או עשו. בנקודה זו, אני שם דגש על כך שאין לשתף גם בעילום שם (עילום שם זה נחשב בעיני כשיתוף, מכיוון שידוע שישראל מדינה קטנה ואנשים נוטים לנחש במי מדובר).

לעתים קרובות, סמוך לפתיחת הקבוצה, אני שולח הודעה במייל לכל משתתפי הקבוצה, המפרטת את כללי הדיסקרטיות. בנוסף, בזמן הצגת ההסכם בקבוצה, אני מדגיש  את כללי הדיסקרטיות שמצופה שהמשתתפים ינהגו לפיהם ובאמצעות הצבעה, אני גם גם מוודא שוב שכולם מסכימים להסכם עבודה זה.

במקביל להכרזה על חוקי הדיסקרטיות, אני נוטה לציין שני היבטים  נוספים, בעיקר עבור אנשים שנושא הדיסקרטיות חשוב להם במיוחד:

• • ראשית, אם חבר בקבוצה רוצה לשתף את שאר חברי הקבוצה בנושא מסוים, אולם חשוב לו מאוד שהנושא יישאר דיסקרטי ביותר, עליו לשקול היטב אם הוא רוצה לקחת את הסיכון ולשתף, מהסיבה הטבעית שלא תמיד אנשים עומדים בחוקי הדיסקרטיות.

• בנוסף, אם יש נושא שמצריך זהירות מיוחדת בנושא דיסקרטיות, כדאי, לפני השיתוף בקבוצה, להזהיר את המשתתפים שהדברים שישותפו כעת, מצריכים ערנות גבוהה ודיסקרטיות מוחלטת בשל מורכבות העניין.

עוד על כללי הדיסקרטיות ב"דרך העומק", ניתן לקרוא בהנחיות לעבודה בזוגות ובמאמרים הנוספים הקשורים ל"דרך העומק".

5. חלוקה שווה במשאבים

כמה מקום במרחב לוקח כל משתתף? כמה זמן הוא מדבר? האם לכל משתתף יש להקצות זמן שווה בעבודה הקבוצתית? האם כל אחד צריך לקבל מקום שווה?

זמן ומקום הם המשאבים העיקריים של הקבוצה. מנחים שונים מתייחסים באופן שונה למשאב הקבוצתי, כך למשל:

• • יש מנחים הטוענים שהחלוקה צריכה להיות מותאמת לצרכים, כלומר, שכל אחד מהמשתתפים יקבל את מלוא הזמן והמרחב שהוא צריך, כך שמי שצריך יותר יקבל יותר ומי שצריך פחות יקבל פחות.

• • יש כאלה המתייחסים למרחב כאל "שוק חופשי" , כלומר, לאפשר לדברים להתנהל מעצמם. כך למעשה המשתתפים מתחרים ביניהם על הזמן, בבחינת מי שחזק יותר יקבל זמן רב יותר במרחב הקבוצתי.

• יש כאלה שמסיבות שונות, מקדמים משתתפים מסוימים על פני אחרים ונותנים להם יותר זמן ומקום מאשר לאחרים.

כגישה מעשית ב"דרך העומק", אני סבור שיש שיש לחלק את המשאב הקבוצתי שווה בשווה בין כל המשתתפים,  כלומר, שכולם יקבלו את אותו הזמן והמקום במרחב הקבוצתי וכמובן להימנע ממתן יחס מיוחד (לכל כיוון) למשתתפים בקבוצה.

מובן, שלעתים תגלו או תאפשרו, שבמפגש אחד או בקבוצת מפגשים בקורס,יהיו כאלה שיקבלו יותר זמן ומקום מאחרים וזה בהחלט תקין, אבל במבט הכולל של הקורס, כדאי וחשוב שאי השוויון יתאזן, כך שבסופו של דבר כולם יקבלו חלק שווה.

גישה זו, מבקשת מהמנחה ב"דרך העומק" להיות מאוד ערני לנעשה בקבוצה, למה שקורה בעולמו הפנימי ולהעדפותיו האישיות, ביחס לקבוצה ולמשתתפיה. גישה זו מחייבת, שהמנחה לא ייגרר אחרי "פיתויים" של אחד מחברי הקבוצה (כגון מצבים או התנהגויות דרמטיות של אחד מחברי הקבוצה) שיחייבו אותו להקצות את מרב האנרגיה הקבוצתית, למשתתף אחד.

ראו גם את בסעיף ד' של המדריך, הדן בנושא "ילדים מיוחדים".

6. יחס אישי – דאגה ואכפתיות מצד המנחה

האם לקיים שיחות אישיות עם משתתפים בקבוצה? האם לקיים שיחות בעלות אופי טיפולי עם משתתפים בקבוצה? כמה זמן לקיים כל שיחה אישית? מהם הגבולות של השיחות האישיות?

כמנחה ב"דרך העומק", אני מאפשר למשתתפים לדבר אתי באופן אישי. אני מתייחס לכך הן כחלק מהעבודה האישית של המשתתפים בקורס והן כחלק מהעבודה הקבוצתית.

לפני תחילת היווצרות הקבוצה, לאורך המפגשים הראשונים ולעתים גם בהמשך הקורס, יתכן ויהיו כאלה שיזדקקו לשוחח באופן אישי עם המנחה. ה"אני המאמין" שלי ב"דרך העומק", הוא לאפשר זאת: הקורסים השונים ב"דרך העומק" מזמינים את המשתתפים למקומות אישיים עמוקים מאוד, כאלה שלא תמיד מאפשרים למשתתפים מסוימים, להביאם לקבוצה. המסע העצמי והקבוצתי למצולות, מצריך לעתים את התיווך של השיחה האישית. לפיכך, מי שמעוניינים ומרגישים צורך, לשוחח איתי באופן אישי, פונים אלי לשיחה וכאשר אני סבור שהשיחה האישית תתרום להם ו/או לקבוצה אני מאפשר את קיומה.

ישנם שני מצבים הקשורים לשיחות אישיות, שיש להבחין ביניהם: שיחות לפני היווצרות הקבוצה ושיחות לאחר שהקבוצה כבר פועלת.

שיחות לפני תחילת היווצרות הקבוצה

אני נוטה לדבר באופן אישי, במידת הצורך, עם רוב המשתתפים לפני תחילת היווצרות הקבוצה. לעיתים זו שיחה קצרה ולעתים ארוכה יותר.

בשיחה, אני משתדל לשמוע מכל משתתף מהם הצרכים והציפיות של שלו מהקבוצה ומנסה לבדוק האם הקבוצה המיועדת מתאימה לו. בנוסף, אני שואל את עצמי איך הקבוצה תוכל לעזור למשתתף במסע האישי שלו. כפועל יוצא מכך, אני גם שואל את עצמי כיצד אני, כמנחה, יכול להתאים את התכנים המיועדים  לקבוצה, כך שיתאימו להתפתחות האישית של כל משתתף.

בנוסף, בשיחה המקדימה, אני משתדל לקבל גם מידע אישי רלוונטי על חלק מהמשתתפים, מידע שיעזור לי לדעת כיצד לנהל ולהתנהל היטב בקבוצה. המידע יכול לכלול רגישויות מיוחדות, התאמות ספציפיות וכד'.   

שיחות לאחר התהוות הקבוצה – לאחר המפגש הראשון

כמו בכל שלב בתהליך הקבוצתי, גם בשלב המפגשים הראשונים ישנם אנשים שקשה להם במיוחד, או כאלה הזקוקים לעזרה אישית מיוחדת. אני נוטה לאפשר למשתתפים אלה לשוחח איתי באופן אישי .

אני ער לכך שלעתים, חברי הקבוצה שרוצים לדבר אתי, בודקים למעשה גבולות ונושאים אחרים הקשורים אלי כמנחה, כגון: כמה אני זמין להם, האם אני נותן להם יחס מיוחד, כמה אפשר לסמוך עלי, כמה אני, כמנחה, מסוגל לשמור על עצמי (מתוך הרעיון שאם אשמור על עצמי אוכל לשמור עליהם) ועוד.

בדומה לשיחות המתקיימות עם היווצרות הקבוצה, גם כאן, אני מאפשר שיחות אישיות במידת הצורך. אולם, בשונה מהשיחות המקדימות, בשלב זה אני מתייחס לשני דגשים נוספים:

• • ראשית, אני דואג לכך, במידת האפשר ובהסכמת המשתתף שמדבר אתי, שקיומן של השיחות יהיה שקוף, דהיינו, ידוע לחברי הקבוצה.

• ברוב הפעמים, כשזה מתאים ומתאפשר, אני מעודד את המשתתף שמדבר אתי באופן אישי ומשתף אותי בבעיותיו, בקשיו ובטענותיו, להביא את תכני השיחה למרחב הקבוצתי.

שתי הנקודות הללו חשובות ביותר. מניסיוני, כאשר משתתפים לא מסתירים את רגשותיהם וחוויותיהם מחברי הקבוצה ומביאים למרחב הקבוצתי, קשיים, טענות וכל עניין קשה או מעיק (במיוחד אם הוא קשור ל"כאן ולעכשיו"), יכול להתחולל ריפוי ברמה גבוהה, כזה שיקרין לטובה על חייו של המשתתף, על חברי הקבוצה האחרים וכמובן עלי כמנחה.

שימו לב שכאשר יש למשתתף יש טענות כלפי או לעניינים הקשורים אלי כמנחה, גם אז חשוב לי שהוא יביא את ענייניו למרחב הקבוצתי. זה חשוב ומרפא יותר ממה שנדמה.

שיחות במהלך חיי הקבוצה

בהקשר זה, כדאי גם להזכיר שאני מאפשר שיחות אישיות אתי במהלך כל תקופת הקורס. אומנם, לאחר השלב הראשון שבו הקבוצה התגבשה, מעטים הם המשתתפים הזקוקים לשיחות אישיות, אבל עדיין חשוב לי שהמשתתפים ידעו שבמידת הצורך, אופציה זו קיימת.

תשומת לב מיוחדת, אני נותן לשיחות בשלבים השונים של חיי הקבוצה (למשל, בשלבי ההגדרה העצמית, העימותים, האינטימיות, הפרידה ועוד).

© כל הזכויות שמורות לאור שחר, מחבר המדריך

מאמרים מעניינים נוספים

1. 1. החלק הראשון, עוסק בדברים שרצוי שהמנחה יעשה באופן אקטיבי וישיר במפגשים הראשונים
   2. החלק השני, קשור לנורמות שכדאי שהמנחה יצור בקבוצה ובדרך העבודה.
   3. החלק השלישי, דן בסוגיות שהמנחה ב"דרך העומק" נתקל בהם ודרך הטיפול המיטבית עבורם.
   4. החלק הרביעי, עוסק בחשיבותה של ההדרכה, סופרויז'ן בתהליך העבודה בקבוצה.

הרשמה למפגש הקרוב בקונסטלציה משפחתית

הרשמה למפגש הקרוב בוויס דיאלוג 

הרשמה למפגש הקרוב בקול ותנועה

מאמרים מעניינים נוספים

• הקורס המורחב "דרך העומק"
• הנחיה בגישת העבודה של "דרך העומק"
• המדריך לעבודת זוגות של "דרך העומק" – כללים לכל משתתפי הסשן
• המדריך לעבודה בזוגות בקורסים של "דרך העומק"- כללים למונחה
• המדריך לעבודה בזוגות בקורסים של "דרך העומק"- כללים למנחה
• הנחיית קבוצות
• וויס דיאלוג – הדיאלוג הפנימי
• הנחיית קבוצות
• קונסטלציה משפחתית
• קורסים וסדנאות

הרשמה ליצירת קשר – קבלת עדכונים, מאמרים, סדנאות וקורסים