חלק א' 

מתוך ניסיון מצטבר של עבודת בין העולמות בדרך העומק, מתברר שכאשר מתרחש דבר דרמטי, משמעותי, כזה שמשנה את החיים, כמו נס, מתקיים לצידו, לרוב באילמות, בלי מילים, גם העולם השני, העולם האלטרנטיבי, העולם שלא התרחש.

בדומה למתואר בספר שמות:

משה, המנהיג בעל ההצלחות הרבות,

עם יכולת ניסית מוכחת

(דוגמת עשרת המכות), 

מנהיג את בני ישראל, 

להיפרד מחייהם הקודמים,

לצאת מעבדות,

לצאת מארץ מצרים,

אל חיים אחרים, 

אל הארץ המובטחת.

—  

המצרים מארגנים צבא גדול, 

לרדוף אחריהם,

בני ישראל, 

מזדרזים במנוסתם,

הם מוצאים את עצמם, 

כמעט אבודים,

למול הים…

המצרים, ממשיכים ודולקים אחריהם,

בני ישראל לחוצים,

 מפחדים, 

"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'".

משה, כמנהיג העם, 

מנהיג עם "קבלות מוכחות" קודמות,

מנהיג כריזמטי, מיוחד,

כזה שעם שלם הולך אחריו, 

מרים את המטה, מטה את היד ו…

הים לא נסוג,

כלום לא קורה!

המצרים מגיעים מאחור,

עם כל צבא המרכבות העצום, 

תכף הם יהרגו, יפצעו ויענו את הבורחים

ובהמשך, 

יענישו את השורדים,

עוד רגע יחזירו, 

את מי שישארו בחיים,

להיות עבדים, 

בתנאים עוד פחות טובים מבעבר .

משה מנסה להתרכז, 

מנסה להטות את המטה,

אולי לצד השני.

הוא עוצם את עיניו,

פוקח אותן,

מתרכז שוב,

אבל…

 כלום לא קורה!

הים לא "נקרע",

אין יבשה,

הים לא נבקע,

אין מעבר,

הכל מלא מים!

 –

מה קורה לאנשים, 

באותה סיטואציה קשה, 

שבה אולי, מתברר,

שהאל אכזיב?

מה קורה לאנשים, 

בסיטואציה שבה,

המנהיג לא "מספק את הסחורה"

שהנס לא מתרחש?

כל מה שאמרו, בנו, פינטזו:

המנהיג, הסגנים והעם כולו

כל מה ש"בנו עליו",

לא מתרחש.

זה לא רק הפחד של מה יהיה עכשיו, 

עוד רגע,

זה גם הכאב העצום, 

האכזבה,

השבירה הפנימית, 

האמונה שהתנפצה..

חוויות נוראיות, קשות, 

כאלה, שאין מילים לתארן,