מבט על: איך עובדים עם מה שלא התרחש 

חלקו הראשון של המאמר, התייחס לשאלות המהותיות: "מה היה לא טוב בתהליך?" ו"מה לא התרחש בתהליך?", כמרכיב (כמעט) הכרחי לפרידה בריאה וטובה. 

על מנת להתמודד עם החרדה והקשיים שמלווים את המפגש עם שאלות אלה, ומתוך רצון שדרך עבודה זאת תהייה ברורה יותר, חלקו השני של המאמר עוסק ב"מבט על" על הצגת התהליך השלם של דרך העבודה עם השאלות הקשות והמהותיות: "מה היה לא טוב בתהליך?" ו"מה התרחש לא טוב?". 

(שימו לב שהחלקים הבאים של המאמר, מתייחסים לעומק השלבים השונים ומפרטים את ההיבטים השונים של התהליך, כולל דוגמאות ותרגילים). 

א. עבודה פנימית עם הנחיה

עבודת המטפלים עם עצמם, על העבודה עם שאלות קשות מסוג "מה היה לא טוב בתהליך ?", היא הכרחית וחשובה לתהליך עצמו. 

יש לעבוד עם שאלות אלה לפני תהליך הפרידה, במהלך התהליך, בסיום התהליך וגם (לפחות מעט), אחרי שהטיפול הסתיים. 

מומלץ ביותר לעבוד  עם שאלות אלה בהדרכה (סופרויזן). כמו כן, כדאי לעשות עבודה עצמית נוספת לבד ועם פרטנרים (ראו את מפת הדרכים לעבודה פנימית מעמיקה).

ב. הדרך ועיתוי הצגת השאלה בתהליך הטיפולי

כאשר "מביאים" את השאלות הללו, למרחב הטיפולי, קבוצה או לתהליך אישי, יש לשים לב במיוחד לעיתוי הצגתן ולדרך העבודה איתן. 

1. מתי להציג את השאלות?

עיתוי ההצגה של השאלות במרחב הטיפולי, הוא קריטי בדבר היכולת שלו לתרום לתהליך.
ברמה הקונקרטית, יש להציג את השאלות ולעבוד איתן מספיק זמן לפני תאריך הסיום בפועל של התהליך, כך שיתאפשר לעבוד איתם באופן מספק.

למשל: בתהליכים "ארוכים", אין להציג שאלה זאת לראשונה במפגש האחרון.

2. איך להציג את השאלה

דרך הצגת השאלות חשובה מאוד ותלויה במרחב שנוצר בתהליך. אפשרויות שכיחות להצגת השאלות הן באמצעות שיחה, ו/או על ידי תרגילים (למשל עבודת ייצוגים). 

עיתוי ודרך הצגת השאלות ידונו בהמשך. 

ג. "להתעקש" על זכות הקיום הגלוי של השאלות

שאלות מסוג זה, מזמינות קשיים והתנגדויות לא רק אצל המנחים, אלא גם אצל המונחים:  לרוב, קשה להגיד "מה היה לא טוב".

על המנחים והמטפלים להיות נחושים במידה המתאימה וזאת, כדי לאפשר לשאלות הללו להיות במרחב. 

תשובות של מונחים ומטופלים מהסוג של: "הכל היה טוב", או, "בוא/י נעזוב את השאלה הזאת", הן שכיחות. 

חשוב שהמנחים והמטפלים ישאירו את השאלות הללו מספיק זמן במרחב הטיפולי, על מנת שיקבלו את מקומן ויעשו את עבודתן.

ד. שהות עם מה שיש 

נקודה חשוב ביותר וקשה ליישום, היא להיות עם מה שעולה במרחב לאחר שהשאלות מקבלות מקום. 

זה לא קל להיות עם הכאב שעולה, חווית ה"לבוא בטענות", האשמה ורגשות קשים נוספים שמכבידים על כולם. 

מדובר בנושא חשוב שמצריך הרבה מאוד ידע, מיומנות ובעיקר, עבודה פנימית ומרחב בטוח בקרב המנחים והמטפלים (ראו גם סעיף א'). 

בהקשר זה, יש לשים לב לא לנסות "לסדר עניינים" ולא לפתור באופן מיידי את מה שהיה לא טוב. 

ה. מפת הדרכים לעתיד

אחרי שהתהליך השלם התרחש, ניתן להגיע לשלב הנוכחי שעוסק במפת הדרכים לעתיד. 

הרעיון הוא, שאחרי שהדברים המהותיים קיבלו מקום (גדול או קטן), גלוי, חצי גלוי, או סמוי, אחרי שהובעו הרגשות הקשורים לעניין, ניתן להשתמש בכל מה שלא קרה ובמה שקרה לא טוב, כמפת הדרכים לעתיד. 

כלומר, כל מה שמטופלים ומונחים סימנו כדברים שלא התרחשו טוב, שלא היה להם מקום, מהווים למעשה כיוון על מה כדאי להם לעבוד בתהליך הבא שלהם, בהמשך חייהם. 

זהו נושא עמוק, מהותי ויצירתי, אשר פורש את התהליך כולו ונותן לו נפח ומשמעויות נוספים. במילים אחרות, שימו לב שנקודת מבט זאת נותנת משמעות נוספת לכל התהליך, לא רק שהיא מפיחה תקווה לעתיד ומשתמשת ככוח תומך שמגיע מחוויות העתיד, אלא גם מסמנת את דרך העבודה לעתיד ונותנת לתהליך שהיה, פרפסקטיבה נוספת הקשורה לכל מהלך החיים של המטופלים/ מונחים עצמם. 

החלקים הנוספים של המאמר

🔷 חלק 1 עוסק בשאלות הקשות והמהותיות: מה היה לא טוב? מה לא התרחש?

החלקים הבאים של המאמר עוסקים ב:

🔷 מפת הדרכים: איך לשאול את השאלות הנכונות, איך לעודד תשובות כנות והוגנות ואיך להפוך אותן למפת הדרכים להתפתחות עתידית בהמשך.

🔷 עבודה של המטפלים והמנחים בתהליך זה.

🔷 תרגילים הקשורים לשאלות אלה.

🔷 דוגמאות מפורטות.

כדאי גם לקרוא:

🔷 על פרידה
🔷 מאפיינים של פרידה טובה