קסדת המתח וקוסמת הריקוד – דמויות פנימיות בדרך העומק
טל שני
היום היה קצת מלא מדי בעניינים מטרידים שדורשים טיפול.
היו כמה וכמה תקלות טכניות בבית. זה גרר המון תקשורת עם אנשים שמתקנים תקלות,
טלפונים, תיאומים, התייעצויות.
במקום דברים אחרים שהתכוונתי להספיק לעשות, התפרצו פתאום המשימות הדחופות האלה.
חלק מהעניינים נפתרו, וחלק לא, ומה שהכי מעיק, זה שחלק לא ברור איך פותרים.
ואני מרגישה איך כל העומס הזה מתנקז לתוך החלק החיצוני של הראש, מכווץ אותו והופך אותו לקסדת מתח שכזו.
הקסדה הזו מאפיינת דמות פנימית שכבר פגשתי כמה פעמים בשנים האחרונות.
דמות שמגייסת אנרגיה ומאמצת את המוח בניסיון לפתור בעיות, לקדם עניינים, לתפקד בקצב מעשי.
זו דמות די רצינית וכבדת ראש, פרקטית, יעילה, שיודעת לקחת הרבה מאד אחריות, להיות מוטרדת.
היא מחזיקה את כל העניינים בו זמנית במעטפת החיצונית של הגוף, בעיקר בראש, באופן כזה שנוצר שם איזה זמזום, מעין buzz של מתח, שהולך ומתעצם, הולך ומצטבר.
בשלב מסויים זה כבר לא באמת פרודוקטיבי.
אני מפסיקה לכתוב, עוצמת עיניים לרגע ומנסה לתת לתודעה להיכנס בחזרה לשאר האזורים בגוף, להרגיש את המשקל והאיכות של כל מקום, לצאת קצת מהמתח שבראש. זה מרגיש מאד חלקי ולא לגמרי נגיש.
פתאום נלחץ לי בטעות כפתור במחשב ומפעיל את המוסיקה. "אשת היערות" של קרן מלכה, מתחיל להתנגן במפתיע בספוטיפיי. תוך שבריר שנייה מופיעה כאן דמות אחרת, גם היא מוכרת לי היטב – נקרא לה קוסמת הריקוד.
במהירות היא עוברת מישיבה לתנועה, מאפשרת לגוף לנוע באופן ספונטני, מתוך איזו חוכמה עמוקה נטולת מילים, מניעה את המתחים, מזרימה את הכיווץ והתקיעות, בלי מאמץ ובלי ידיעה מראש, פשוט עם המוסיקה והגוף.
האזורים השונים בגוף מתחילים לקבל בחזרה את מקומם, את משקלם, את תחושותיהם.
האנרגיה שהיתה אגורה בקסדת המתח, מוטמרת לכוח של הנעה, הנאה, יצירה, חיים.
והמילים מתחילות לזרום גם הן ולהתגבש לכדי רעיונות, משפטים. הדמות מתגלמת דרך האותיות והמילים. הזרימה נמשכת ברצף, עוד כמה שירים מופיעים, נותנים השראה לדמות, לכתיבה.
לאחר כמה דקות, בניסיון לחזור אל קסמו של השיר "אשת היערות" ולהרגיש מה בו העיר את קוסמת הריקוד, אני פוגשת לראשונה את הקליפ של השיר הזה, ומופתעת לגלות שגם הוא מדבר בשפת הדמויות הפנימיות.