מפת הדרכים להתפתחות פנימית בריאה ומזינה

- איך להימנע מטעויות נפוצות בעולם ההתפתחותי והרוחני?

- מה גורם לאנשים להפסיק לעבוד על ההתפתחות שלהם?

- מדוע אנשים לומדים דרך התפתחות משמעותית שטובה להם ועוזבים אותה אחרי זמן מה?

- מדוע מורים גדולים הופכים, לעתים למנצלים או לשרלטנים?

- איך לעזור לעבודה ההתפתחותית שלך להיות עקבית לאורך השנים?

ובעיקר, איך לגרום לכך שהעבודה ההתפתחותית שלך תהיה אפקטיבית וטובה?

מפה - שתי ידים ברקע של השמים שיטת העבודה של דרך העומק כפי שאני מלמד אותה, היא שיטה מעשית להתפתחות אישית. לאורך השנים, מצאתי שישנן ארבע דרכי עבודה מומלצות שכדאי להשתמש בהן וזאת כדי לאפשר להתפתחות להתרחש בצורה טובה, מעמיקה והרמונית. הדרכים הללו טובות לא רק לגישת הדרך לעבודה עם דמויות פנימיות, לווייס דיאלוג, לקונסטלציה משפחתית ולעבודה עם קול ותנועה, אלא, הן נכונות כמעט לכל דרך התפתחותית שאני מכיר. מניסיוני רב השנים בעבודה ההתפתחותית, פגשתי מורים, תלמידים ואנשים, שמנסים להתפתח ו"נופלים" בדרך, כאלה שמפסיקים להשקיע בהתפתחות שלהם באופן עקבי, כאלה ה"תקועים במקום" לאורך זמן רב וכאלה המאבדים את דרכם.

מניסיוני, כאשר פועלים בכל ארבע הדרכים להתפתחות אישית, הרי שאז הדרך הופכת להיות בטוחה ומובילה לתוצאות נהדרות ומרשימות. לעומת זאת, כאשר מוותרים על אחת מהדרכים לאורך זמן, מתברר שמשהו חסר בעבודה ההתפתחותית. לעתים, אם מוותרים על הרכיב הלא נכון בדרך ההתפתחות האישית אזי עלולה להיווצר הסתבכות פנימית ולעתים גם חיצונית – כזאת שמערבת ומסבכת גם אחרים (לרוב, בני זוג, ילדים ותלמידים).

במילים אחרות, ניתן לומר שכאשר פועלים באמצעות ארבע הדרכים להתפתחות אישית, הלימוד והתרגול הופכים להיות שלמים יותר.

דרכי העבודה להתפתחות הן:

1. עבודה עם מורה (או מטפל או מנחה)

1. עבודה עצמית

1. עבודה עם עמיתים (חברותא)

עבודה עם אחרים (לימוד, הוראה או הנחיה של אנשים אחרים).

לרוב, כדאי שדרך הלימוד והתרגול יהיו הדרגתיים, כלומר, אין צורך ליישם מיד את כל ארבע דרכי העבודה ההתפתחותית, ניתן ליישמם בקצב שלכם. כמו כן, רצוי שדרך העבודה הרביעית תהייה האחרונה לביצוע וזאת, לאחר שהתבססתם היטב בדרך העבודה של שלוש הדרכים הראשונות, או לפחות בשניים מתוך שלוש הדרכים הראשונות. (בנוסף, לא תמיד יש צורך בדרך העבודה הרביעית).

עבודה עם מורה

הדרך הראשונה, שהיא כנראה הדרך הבסיסית אצל רוב בני האדם העוסקים בהתפתחות אישית, היא לימוד ממורה. דרך זו יכולה להיעשות בצורות שונות כמו: טיפול, הנחיה, קורס, לימוד פורמלי וכד'.

לדעתי, הלימוד ממורה הוא חשוב ביותר: המורה הוא זה שיכול "לראות אתכם", את התהליך האישי שלכם ויכול לעזור לכם למצוא את דרך ההתפתחות הייחודית שלכם. לעניות דעתי, לכל אחד ואחת צריך להיות מורה (לפחות אחד/ת כמעט בכל זמן), שיעזור לכם ליצור תנאים מתאימים להתפתחות שלכם.

במיוחד, חשוב שיהיה לכם מורה כאשר אתם מורים בעצמכם, כאשר אתם מרגישים שאתם ממש יודעים את התהליך שלכם ושל אחרים, או לחלופין כאשר אתם סבורים שאין איש שמבין אתכם, את מה שמתאים לכם או את השיטה שפיתחתם. ברצוני להדגיש שחשוב מאוד להיעזר במורה על בסיס קבוע בזמן שאתם כבר מורים או מטפלים בעצמכם. בדרך זאת, תמנעו מעצמכם להסתבך מבחינה פנימית ותמנעו מעצמכם לסבך את התלמידים, המטופלים, המאומנים והמונחים שלכם לאורך זמן.

עבודה עצמית

לעבודה עצמית יש ערך רב. לעתים, עבודה עצמית היא זו שמהווה את לב העבודה המשמעותית שמתרחשת. מניסיוני האישי, כמעט ואין תחליף לעבודה עצמית, זהו הזמן שבו אנחנו עובדים עם עצמנו ומתחילים להעמיק ולהתפתח.

ישנם אנשים שמתחילים את העבודה שלהם עם מורה, כמסגרת עבודה ואז ממשיכים לעבוד באופן עצמאי. אחרים מתחילים בעבודה עצמית ובהמשך משלבים את העבודה עם מורים. שני מסלולי העבודה הללו טובים (יש מסלולים נוספים טובים, למשל כאלה המשלבים עבודת עמיתים בתהליך).

אני מציע לתלמידים, למטופלים ולמונחים שלי, אשר בשלים לכך, לעבוד עם עצמם על בסיס קבוע ורציף, כך לדוגמה פעם ביום או 2-4 פעמים בשבוע יכולים להיות בסיס טוב לעבודה.

מתברר שעניין הלימוד והתרגול העצמי מוכר וידוע עוד מימים ימימה. בשנים האחרונות, כשהרחבתי את העבודה שלי עם תלמידים, מטופלים ומונחים, בדרך הדמויות הפנימיות, סופר לי שהבעל שם טוב נהג להתבודד ואף הציע לתלמידיו להתבודד ביער כשעה ביום על מנת לאפשר לעבודה להתרחש. איזה יופי של הנחיה….

עבודה עם חברים – הנחיית עמיתים, לימוד בחברותא

לעבודה עם עמיתים ישנה יכולת העצמה רבה מאוד.

עבודה קבועה ורציפה עם עמית או שניים (או יותר) תוך כדי הקורס ובמיוחד לאחריו, או עבודה קבועה ורציפה עם חבר/ה, כשיש כללים מוגדרים, תעזור לכם רבות בהתפתחות האישית שלכם.

במקרים מסוימים, עבודה בחברותא יכולה להחליף לזמן מה את העבודה עם מורה ולעתים, בעת דחק, גם את העבודה העצמית האישית. בשל העובדה שדרך עבודה זו עשויה להיות כל כך משמעותית, אזי בקורסים שאני מלמד ובהנחיות שלי, אני מעודד את המשתתפים לעבוד זה עם זו במקביל לקורס ולאחריו. לדעתי, כדאי להקדיש לפחות מפגש שבועי אחד לעבודה בחברותא. ראו מדריך מקיף לעבודה עם חברותא – הצד הטכני והמהותי שיעזור לך לעבוד עם הפרטנר שלך בחברותא

עבודה עם אחרים (תלמידים, מטופלים, מונחים וכד')

מגיע הרגע שבו זמנכם ללמד הגיע! אולי זה מרגיש קצת מוקדם מידי עבורכם ללמד (לטפל או להנחות), אבל הזמן הגיע.

על ההוראה, הטיפול וההנחיה… נכתבו דברים רבים.

מניסיוני רב השנים אני יכול לומר, שאם אתם שומרים על קשר עם המורים שלכם (רכיב 1), ממשיכים לעשות את העבודה העצמית שלכם (רכיב 2) ועובדים עם פרטנרים (רכיב 3), ההוראה תהווה נדבך חשוב והרמוני עבורכם, היא תקפיץ אתכם רחוק ותתרום לכם באופן מהותי ויסודי. כמו כן, הבחנתי שלעתים, בשעת הדחק, ניתן לעבוד רק עם שני רכיבים של העבודה העצמית מתוך השלושה.

לצד היתרונות העצומים של ההוראה, הטיפול וההנחיה, חשוב מאוד לנהוג במשנה זהירות כאשר אתם פוסעים לצד שבו היו המורים שלכם והופכים להיות מורים בעצמכם. הוראה, טיפול והנחיה ללא תמיכה ראויה עלולים לגרום לתסבוכת רבה לכם, לעולמכם הפנימי ולהתפתחותכם. בנוסף היא עלולה לגרום לנזק עצום למטופלים, למונחים ולתלמידים שלכם.

ועוד כמה מילות סיכום…..

מניסיוני, ישנן ארבע דרכים מומלצת שכדאי להתפתח בעזרתן:

1. עבודה עם מורה

1. עבודה עצמית

1. עבודה עם עמיתים

הוראה/טיפול/הנחיית אחרים

לא כל אחד חייב את הרכיב הרביעי בשביל להתפתח. יחד עם זאת, לדעתי, כל מי שמשקיע בהתפתחות האישית שלו ראוי שיאמץ את שלושת הרכיבים הראשונים להתפתחות, במיוחד אם הוא מעוניין להיות מורה.

מצאתי, שכאשר חסרים אחד או יותר מהרכיבים של העבודה ההתפתחותית שהצגתי, ברוב המקרים התוצאות לא תהיינה סימפתיות. מן הצד השני, כאשר אנשים עובדים בכל ארבע הדרכים ובמיוחד בשלוש הדרכים הראשונות, אזי מתאפשרת התפתחות משמעותית, הרמונית ובטוחה.

הרשמה למפגש הקרוב בקונסטלציה משפחתית